מחיר הטחת אות קלון של מרמה במבוטח ללא כל בסיס

התמונה מתוך מסע גרוטראלי בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה

מאיה נפגעה בגופה בתאונת דרכים. רכב שנסע מאחוריה התנגש ברכבה. מאיה ביקשה מנהגת הרכב הפוגע את פרטיה. הנהגת בת ה-76 הודתה שהיא "נצמדה", כלשונה, לרכבה של מאיה מאחור. למרות זאת, היא סירבה לתת פרטים, בטענה שאינה מבחינה בפגיעה כלשהי ברכבה של מאיה.

מאיה הספיקה לרשום את מספר הרכב הפוגע ומסרה אותו למשטרה ולכלל, חברת ביטוח החובה של רכבה.

בתחום תאונות הדרכים, חברת ביטוח החובה חייבת לפצות את נפגעי הגוף ברכב המבוטח על ידה, אפילו האשם בתאונה הוא נהג הרכב האחר. למרות זאת, התנערה כלל מאחריותה לפצות את מאיה. כלל השתמשה במספר הרכב של הנהגת הפוגעת שמאיה מסרה לה, איתרה אותה ואימצה כמוצאת שלל רב, את גרסתה שהיא רק נצמדה לרכב של מאיה ולא פגעה בה. הלכה למעשה, מבלי להשתמש במילה מרמה, טענה כלל, כי מאיה מנסה לרמות אותה במטרה לזכות בתגמולי ביטוח שאינם מגיעים לה.

התמונה מתוך מסע ג'יפים בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה

חברות הביטוח עושות, חדשות לבקרים, שימוש בנשק יום הדין של הטחת כתמי מרמה במבוטחים ובנפגעים. ברובם המוחלט של המקרים, טענת המרמה אינה מבוססת על ראיות. מטרתה להרתיע את הנפגע, שלא יפנה לבית המשפט, שמא ייפול על שופט שאצלו כל סתירה בעדויות נחזית כראיה מכרעת למרמה. מעבר לכך, גם אם ידחה השופט את טענת המרמה, במקרה הגרוע מכל, תינזף חברת הביטוח קלות על ידי השופט. חברות הביטוח אינן נענשות על עצם העלאת הטענה ללא בדיקה וללא ביסוס. זאת למרות שמדובר בטענה קשה המטילה דופי בהתנהלות המבוטח, מטלטלת אותו, פוגעת בשמו הטוב, בפרנסתו ולעיתים גורמת סבל רב עד כדי דיכאון ומוות.

התמונה מתוך מסע גרוטראלי בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה

מכל מקום, מאיה לא נרתעה. היא פנתה לבית משפט השלום ברמלה. התביעה הונחה על שולחנו של השופט אייל כהן. למגינת ליבה של מאיה, גם בין כותלי בית המשפט לא רעד קולם של נציגי כלל, כאשר האשימו אותה במרמה. אפילו שם המטרה של התחמקות מתשלום, מקדשת את כל האמצעים.

טענות המרמה פוגעות בשמה הטוב של הנפגעת, הזכיר השופט כהן לנציגי כלל והפציר בהם לבחון בדקדקנות אם יש בסיס איתן לטענות המרמה. השופט ביקש כי יבדקו היטב אם יש בידיהם ראיות ברמה גבוהה מן הנדרש בהליך אזרחי רגיל להוכחת טענות. הם לא שעו לבקשתו.

נביא כמה דוגמיות המשקפות את רמת ה"ראיות" למרמה שהביאו נציגי כלל בפני השופט אייל כהן:

מאיה לא ציינה את המיקום המדויק של הפגיעה ברכבה - מדובר בפגיעה מאחור, השיב השופט כהן, בלאו הכי, העדר דיוק בנקודה זו לא משליך על חוסר מהימנות המבוטחת.

מאיה לא צילמה את הרכב הפוגע בסמוך לאחר התאונה - אי צילום הרכב אינו רלבנטי למשפט הפיצויים של נפגע גוף בתאונת דרכים, הבהיר השופט כהן. הפיצוי לנפגע אינו מבוסס על מי אשם בתאונה. כל חברת ביטוח מפצה את הנפגעים ברכב המבוטח על ידה. מעבר לכך, ציין השופט, גם הנהגת הפוגעת נמנעה מלצלם את רכבה של מאיה.

התמונה מתוך מסע ג'יפים בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה

מאיה לא הביאה את הוריה לעדות כי הבחינו בנזק לרכב - מאיה מעולם לא טענה כי מי מהוריה הבחין בנזק לרכבה, ציין השופט כהן. נציגי כלל אף לא חקרו אותה בעניין זה. "אין די בהעלאת טענה בעלמא. לא כך מצופה ממבטחת לבסס את העדר חבותה כלפי מבוטחתה".

בסוף המשפט, קבע השופט כהן באופן חד משמעי כי מאיה העידה עדות אמת. היא סיפקה תשובות מדודות וענייניות, בלא ניסיון הפרזה. "ניכר כי דיברה מדם ליבה. תיסכולה בלט לעין עת חשה כי מוטל דופי באמינותה".

לעומת זאת, המשיך השופט כהן, עדות הנהגת הפוגעת בלתי מהימנה. השופט הביע תמיהה על כי חברת הביטוח בחרה להסתמך על עדותה בלבד. חברת כלל אפילו לא ביצעה חקירה או ניסיון לבחון את הרכבים לאחר התאונה על מנת לאמוד את הפגיעות והנזקים.

אמרותיו של השופט כהן היו קשות. השופט לא הקל ראש בהתנהלותה הנלוזה של כלל בהטחת טענות מרמה חסרות בסיס במבוטחת. אולם לאורך כל פסק דינו, לא הטיל השופט ולו סנקציה דלה אחת על כלל. אפילו לא הוצאות מוגברות. אפילו לא את סנקציית הריבית המיוחדת העלובה. אפילו הטלת הוצאות משפט לדוגמא עבור "השחתת זמנו היקר של בית המשפט", נשתכחה מלב השופט.

כל שחויבה חברת כלל לשלם בסוף פסק הדין הוא רק את נזקי גופה של מאיה בסך 330,000 שקל, שממילא לא היו יכולים להיות שנויים במחלוקת. הא ותו לא.

למרבה הצער, אמרות, קשות ככל שיהיו, לא ישפיעו על התנהלותה העתידית של כלל מול מבוטחיה. רק כאב חזק בכיס יעזור.

לאתר של עו"ד חיים קליר

התמונה מתוך מסע ג'יפים בקירגיזסטן ואין לה כל קשר לכתבה