בית המשפט: המבוטח זכאי לתשלום רכבו שנגנב, גם אם השאיר את המפתחות ברכב

התמונה מתוך סיכום טיול נהיגה ספורטיבי באירופה ואין לה כל קשר לכתבה

רכב יצא מתיקון במוסך. כעבור נסיעה קצרה, נדם מנועו. הרכב נותר תקול בצד הדרך. ציון, בעל הרכב, שלח את מנהל בית העסק שלו לנסות להתניע את המנוע. הדבר לא עלה בידיו. המנהל הזעיק את המוסכניק, אך גם דרכו לא צלחה. המוסכניק ביקש כי יחזיר את הרכב למוסך באמצעות גרר. הרכב היה מבוטח בחברת הביטוח מנורה עם כיסוי לשירותי גרירה. המנהל התקשר לשירותי הגרירה. משם הודיעו לו שיחזרו אליו רק בעוד כשלוש שעות. השעות נקפו. איש לא חזר אליו. לאחר ניסיון התנעה כושל נוסף, התקשר המנהל לבדוק מה עם הגורר. נמסר לו שייקח עוד זמן להגעתו. כשהודיע כי עליו לשוב לביתו, הנחו אותו להשאיר את המפתח ברכב מעל תא הנהג במקום מוסתר. ממילא הרכב לא מתניע וגם אין כל אפשרות לעשות שימוש במפתח ללא הקוד שנמצא אצלו בלבד.

למחרת בבוקר התקשר מנהל בית העסק של המבוטח לשירותי הגרירה. משם הודיעו לו כי הרכב נעלם מהמקום. ציון הגיש מיד תלונה במשטרה. זו כדרכה לא עשתה דבר. מנורה שלחה חוקר. החוקר לא מצא כל ראיה לכך שהמנוע הותנע באמצעות מפתחות הרכב תוך כדי הקשת הקוד הסודי והגיע למסקנה כי "אין חשד למעורבות המבוטח או העובדים שלו או המכונאי בגניבה". אף על פי כן, דחו מסלקי התביעות במנורה את תביעתו של ציון בנימוק שהפר תנאי בפוליסה הדורש ממנו לא להשאיר ברכב את המפתחות ואת הקוד הסודי להפעלת מערכת המיגון.

ציון לא השלים עם דחיית התביעה ופנה לבית משפט השלום בכפר סבא. תביעתו הונחה על שולחנה של השופטת שירלי פורר טיומקין.

התמונה מתוך סיכום טיול נהיגה ספורטיבי באירופה ואין לה כל קשר לכתבה

ציון הודה ביושר כי הותיר ברכב במקום מוסתר את המפתחות. בכך הפר תנאי שהיה רשום באותיות הקטנות של הפוליסה. אך האם הפרת תנאי זה היא כשלעצמה פוטרת את מנורה אוטומטית מכל תשלום? אצל חלק משופטינו ציון היה מפסיד במשפט. שופטים אלה מחזיקים עדיין בגישת "חופש החוזים" ששלטה בעולם המשפט במאה התשע עשרה. הם מקדשים כל תנאי הרשום בפוליסה, למרות שהפוליסה מנוסחת באופן חד צדדי על ידי חברת הביטוח ולמבוטח אין כל יכולת מקצועית להבחין בתנאי מקפח ואין כוח מיקוח לשנות אותו. שופטים אלה מתעלמים מאזהרתו של שופט בית המשפט העליון לשעבר, יצחק זמיר לפיה גישת "חופש החוזים" המוחלט של המדינה המתירנית במאה התשע עשרה הביאה ל"ניצול, עוני ופיגור עמוק ורחב" של האדם הפשוט. שופטים אלה גם מתעלמים מגישת "הצדק החוזי" שהתפתחה במדינות הרווחה בעולם המערבי ואומצה בישראל בחוק חוזה הביטוח עוד בשנת 1982.

לאיזה זן של שופטים שייכת השופטת שירלי פורר טיומקין? מיד נראה.

לפי חוק חוזה הביטוח והלכת בית המשפט העליון בפרשת סלוצקי, הבהירה השופטת פורר טיומקין, חברת ביטוח המבקשת פטור מתשלום בטענה שהמבוטח הפר תנאי בפוליסה, חייבת קודם כל להוכיח כי הפרת התנאי השפיעה על קרות מקרה הביטוח. במקרה של ציון, הרכב היה תקול, לא התניע והיה מוגן בקודן. השארת המפתחות ברכב לא סייעה לפיכך לגניבה. יתרה מזאת, השופטת מצאה את עדותו של המנהל מהימנה. הוא קיבל הנחיה מנציגת חברת הגרירה להשאיר את המפתחות ברכב, הוא עשה כפי שהתבקש והחביא את המפתחות היטב.

התמונה מתוך סיכום טיול נהיגה ספורטיבי באירופה ואין לה כל קשר לכתבה

גם אם נניח לטובת מנורה, המשיכה השופטת, כי הותרת המפתחות ברכב השפיעה על גניבת הרכב, היא זכאית לפטור מלא רק אם תוכיח, לפי עיקרון הצדק החוזי של חוק חוזה הביטוח, שבשוק הביטוח בארץ אין למצוא בכלל כיסוי לגניבת רכב שנהגו הותיר את המפתחות ברכב כשהוא אינו מאוייש. הוכחה כזו מנורה לא הביאה. לא רק שלא הביאה, מנורה הודתה כי היא עצמה מוכרת פוליסות כאלה.

לטענת מנורה, היא מוכרת פוליסות כאלה בפרמיה גבוהה יותר, ב- 5,400 שקל לעומת 3,000 שקל, שגבתה מציון. לכן, היא ביקשה לשלם תגמולי ביטוח מופחתים ב- 55 אחוז. אכן, הודתה השופטת, חוק חוזה הביטוח מאפשר מתן פטור חלקי, אולם על חברת הביטוח מוטל הנטל להביא ראיות לכך שהיא מוכרת פוליסות ללא התנאי של אי השארת המפתחות ברכב. מנורה לא הביאה כל הוכחה להוכחת טענתה על תוספת הפרמיה שהיא גובה עבור פוליסות ללא התנאי של איסור השארת המפתחות ברכב. מנורה לא השכילה לצרף פוליסות כאלה או לצרף חוות דעת בעניין.

וכך, חייבה השופטת שירלי פורר טיומקין את מנורה במלוא תגמולי הביטוח, על אף שהמפתחות הושארו בתוך רכב שאינו מאוייש.

הנה שוב מסר חד וברור לחברות הביטוח: יש מגבלות לכוח שניתן לכן בניסוח חד צדדי של פוליסות הביטוח. אחת מהן היא העדר פטור אוטומטי במקרה של הפרת תנאי בפוליסה. מעבר לכך, עליכן מוטל הנטל להוכיח את התנאים שקבע החוק לקבלת פטור מלא או חלקי מתשלום תגמולי ביטוח. ולכם השופטים: אל תפגעו בזכות האדם הפשוט ל"צדק חוזי". שימו אל מול עיניכם את דברי גדול שופטי אנגליה, הלורד אלפרד דנינג שפסק כי "חופש החוזים משמש כלי לעושק דלת העם". זכרו את אמרתו של גדול השופטים שלנו, נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר המנוח, שהתריע על כוחם של "תאגידי הביטוח לנהוג בדרך של ימין מקרבת ושמאל דוחה. ימין גובה פרמיה ושמאל רושמת בפוליסה תנאים המרוקנים אותה מתוכן".