טיול דרום רמת הגולן, בריכות ותצפיות 31/5/25

ג'יפאים שומעים "טיול ברמת הגולן" ומיד עולות האסוציאציות על צירים מנוקדי בולדרים, טלטלות, חבטות בגחון, צלילות במעברי מים עמוקים, מלכודות בוץ והרבה קשיי עבירות שלעתים גם משאירים צלקות ונזקים בכלי הרכב. אין כמעט ג'יפאי שלא שולף מזכרונו את סיפורי הגבורה המסוקסים והמור"קים המטונפים בבוץ האלה, אבל מסתבר שאפשר גם אחרת.

הרמה משופעת בהרבה צירים בשטח, אבל רובם ככולם משמשים את צה"ל המתאמן באמצע השבוע או את החקלאים שמעבדים שדות ומטעים. בחורף כמובן שהכל הופך לבוצי ורק מי שהתנסה בטביעה בבוץ רמת-גולני עמוק ודביק בתוך קוליסים שהשאירו טנקי מרכבה בשיא החורף, יודע למה אני מתכוון.... אבל הפעם אנחנו בסיטואציה הכי שונה שאפשר.



טיול שטח? כן, אבל קליל ורגוע. היום לא באנו להילחם, אלא להתרגע על תצפיות הנוף, לטבול בבריכות הקרירות והמרעננות וכן, גם לנהוג בשטח, אבל באיזי.

חבורה מגוונת התאספה בתחנת הדלק שבכניסה לקיבוץ האון. מדיסקברי ספורט אלגנטי ורקסטונים ועד לברונקו וטנדר ראם ענקי – היום אנחנו לא נלחמים אלא מתפננים. החלק הראשון של הטיול עוצר בשני אתרים שהפכו למפעל חיים של ד"ר ירח פארן ז"ל מקיבוץ האון.

ירח פארן ( 28.2.1938 – 12.12.2020) - היה היסטוריון, מראשוני היחידה לאיתור נעדרים בצה"ל שנודע גם בפעילותו לחשיפת אתרים היסטוריים בעמק הירדן וסביבתו, טיפוחם ושימורם. בשנת 2017 קיבל את פרס המועצה האזורית עמק הירדן על מפעל חיים.

ירח נולד בת"א ליעל וחיים פוריצקי, שעלו בתחילת שנות השלושים מפינסק. היה חניך בתנועה המאוחדת ולאחר שירותו בנח"ל עלה בשנת 1957 להתיישב בקיבוץ האון בו היה חבר עד פטירתו.



היה חבר ומדריך בחברה להגנת הטבע בה כיהן גם שנים רבות כיו"ר ועדת הביקורת. למד לתואר ראשון שני ושלישי לימודי ארץ ישראל בבית ברל ובאוניברסיטת חיפה.

לאחר מלחמת יוה"כ הצטרף לצוות איתור נעדרים בו שירת במילואים עד הגיעו לגיל 80, נושא בו עוסקים עבודת הדוקטורט שלו "ההיסטוריה של איתור הנעדרים בארץ" והספר שכתב "עד שיחזור החייל האחרון" בשנת 2017 הוענק לירח פארן פרס המועצה האזורית עמק הירדן בקטגוריית מפעל חיים, על פעילותו לשימור ושחזור אתרים היסטוריים ותרומתו למידע אודות תולדותיו של עמק הירדן.

במשך 20 שנה שימש כמבקר פנים של המועצה האזורית עמק הירדן ומפעלי עמק הירדן עד ליציאתו לפנסיה בגיל 75.

עצירה ראשונה באנדרטת הטייסים הטורקים, המספרת את סיפרם של שני טייסי חיל האוויר הצעיר של האימפריה העותמנית משנת 1914, שהנסיון שלהם לטוס מאיסטנבול לאלכסנדריה שבמצרים (עם הרבה עצירות בדרך) לא עלה יפה ורוח מזרחית חזקה הטיחה את מטוסם אל הקרקע סמוך לכנרת.

אנדרטת הטייסים הטורקיים – לאחר מלחמת ששת הימים, כשהוסרו מגבלות הביטחון והופסק הירי של החיילים הסורים על האזור, לקח על עצמו בהתנדבות ירח פארן, להעניק חיים חדשים ולטפח את "אנדרטת הטייסים הטורקיים" שהוקמה לזכר שני טייסים, מבכירי חיל האוויר של האימפריה העות'מנית, שנהרגו בשנת 1914. טיסתם הייתה חלק ממטס ראווה מעל ערי האימפריה העות'מאנית לרגל מלאת שנה לחיל האוויר העות'מאני.



המטס החל באיסטנבול ותוכנן להגיע לירושלים ולקהיר. הטיסה לירושלים המריאה מדמשק דרך הרי הגולן ואגם הכנרת אך לא עמדה בזרמי הרוחות באזור והסתיימה בהתרסקות ובמות שני הטייסים אשר נקברו בהלוויה ממלכתית בדמשק ונקברו ליד קברו של צלאח א-דין.

האנדרטה ממוקמת בסמוך לכביש 92 ממזרח לכנרת, צפונית לקיבוץ האון (נגישה להגעה ברכב פרטי). כחלק מיוזמתו של ירח לשיקום האנדרטה ובסיוע כספים וחומרים שנתרמו בידי המועצה האזורית עמק הירדן, ניטע גן סביב האנדרטה והמקום הוקף בגדר לצורך שמירתה.



גם שגרירות טורקיה תרמה לטובת השיקום זוג פסלים של ציפורי עיט שחורים ומימון לשילוט ובו סיפור המעשה, מפת מסלול הטיסה וזוג תרנים להנפת דגלי טורקיה וישראל מעל לאנדרטה. במחצית שנת 2001 הגיעה לביקור, בהזמנת חיל האוויר הישראלי, משלחת מטעם חיל האוויר הטורקי, על מנת לשחזר, במה שנקרא "כנפי הזהב", את תהליך הטיסה המקורי של הטייסים העות'מאניים מפברואר 1914.

"לא יהיה מוגזם לומר שהדאגה המרגשת של תושבי קיבוץ האון וד"ר פארן לאנדרטה היקרה לעם הטורקי היא סמל לחברות גדולה ורבת שנים בין שתי האומות שלנו", אמר השגריר הטורקי בישראל דאז.

באתר נערכו טקסי זיכרון בהשתתפות נציגים רשמיים של הצבא הטורקי. בשנת 2005 הוזמן ירח לטקס ממלכתי בטורקיה לרגל שיחזור הטיסה בה נהרגו שני הטייסים. פארן ואשתו התקבלו במדינה בכבוד רב.

ירח, שעסק במחקר היסטורי אודות סביבת מגוריו, לקח על עצמו לשקם, להחיות, לטפח ולתחזק בהתנדבות את האנדרטה אשר בשולי מטע הבננות. הוא עשה זאת במסירות עד מותו בשנת 2020.

לאחרונה, בעקבות טבח 7 באוקטובר, מלחמת "חרבות ברזל" וההתדרדרות החמורה ביחסים בין טורקיה לישראל, הסיר מאן-דהוא את דגל טורקיה שהתנופף מעל לאנדרטה, וכיום מתנופף מעליה דגל ישראל בלבד.

לאחר הביקור באנדרטה, אנו נוסעים דרומה ומתחילים בטיפוס אל שיפולי הרמה. השביל, שבעבר היה מנוקד במעברים עתירי בולדרים, הצלבות ודרדרות, שוטח והוסדר וכיום לא מציב כל אתגרי עבירות גם לכל דגמי הקרוסאוברים 4X4 ה"רכים" ללא הילוך כוח. הציר מתפתל בעליה, והתחנה הבאה שלנו היא עין שריר, הלא הוא "עין שוירח".

עין שריר - עין שווירח - הוא מעיין הנמצא במצוקי האון, על המורדות הדרומיים של רמת הגולן סמוך לדרך העולה מקיבוץ האון ומאנדרטת הטייסים הטורקים לעין תאופיק. הבריכה נבנתה בשנת 1944 על ידי תושבי הכפר סמרה, פרסים-בהאיים, שאכלסו את הכפר במקום בו ממוקם כיום קיבוץ האון. הבריכה נבנתה על מנת לשמש להשקיית הגידולים החקלאיים ועד שנת 2000 הייתה נטושה ומוזנחת.

פרויקט שיפוץ ושיקום הבריכה נעשה ביוזמתו של ירח פארן. לאחר שריפה שהתרחשה במקום טייל ירח באזור וגילה את שרידי הבריכה שנמצאה במצב בלתי שמיש לחלוטין. ירח פינה את הצמחייה העבותה, ניקה את הבריכה, שיפץ את קירותיה שנהרסו, ובסיוע קק"ל גם אטם את הבריכה. בנוסף, הוא שיפץ את האזור שסביב הבריכה, נטע עצי פרי והכשיר את השטח מסביב כפינת חמד לישיבה נוחה ונעימה.

השם "עין שוירח" המופיע על שלט האבן, הוא על שמו של ירח פארן, חיבור שמו הערבי של המעיין (שריר) ושמו של ירח שדאג וטרח לחידוש המקום.

מי הבריכה קרירים ונעימים, וזורמים אליה מהמעיין הסמוך. ביום ביקורנו היה עומקם כמטר ועשרים ובימי הקיץ הלוהטים זהו מקום משיב נפש שחובה לבקר בו. מחנים את כלי הרכב וצועדים אל הבריכה כ-300 מטרים בשביל צר על מדרון תלול שרובו תחום בגדר, אולם יש בו קטע קצר שאינו מגודר ומחייב הליכה זהירה, במיוחד עם ילדים. מקום מומלץ ביותר, וחשוב רק להמשיך ולשמור על נקיונו.

לאחר הפסקת השחיה המרעננת, המשכנו בנסיעה בעליה לכיוון יער מבוא-חמה והתמקמנו בחורשת עין-עקוב לארוחת בוהריים נעימה. כאן יש מתחם מסודר עם חנייה ושולחנות פיקניק, ואפילו מי מעיין זורמים לשכשוך רגליים ושעשועים לילדים.



בסמוך לעין עקוב, ליד חורבות תאופיק העליונה, ממוקם מוצב ה"נברונים", שבו הקים צה"ל בשנים 1970-1968 עמדה לתותחים 130 מ"מ נייחים מדגם "לונג-טום" שנלקחו שלל מצבא ירדן במלחמת ששת הימים וכונו "נברונים", (השם אומץ מסרט המלחמה המפורסם שהופק על פי ספרו של אליסטר מקליין "תותחי נברון").

על פי תוכניות צה"ל, התותחים היו מיועדים לירות לעבר הרי גלעד בתגובה לירי ירדני ועירקי על טבריה ועל יישובי עמק הירדן במלחמת ההתשה. המיזם לא מומש כיוון שאירועי "ספטמבר השחור" בירדן הביאו להפסקת אש, ונותר ממנו מבנה מרשים מאוד בגודלו, שהוזנח משך השנים. לפני כמה שנים המבנים נאטמו ע"י משרד הבטחון והוקפו בגדר תיל שסוגרת אותם הרמטית מסיבות של "בטיחות" וכבר אי אפשר לבקר באתר.

אנו ממשיכים בנסיעה, חוצים את כביש 98 וממשיכים על הכביש הסורי הישן, המתפתל לאורך הגבול עם ירדן וגדר המערכת, חוצה תצפית צה"לית נטושה, יורד אל ערוצו של נחל מיצר ומטפס ממנו – אמנם מדובר בכביש סלול, אולם הוא שבור ומתפורר ודורש נהיגה מאוד זהירה ועירנית על מנת לא לפוצץ כאן צמיגים וחישוקים.

הדרך הזו מובילה אותנו לירידה לעין אי"ה, אבל קודם אנו יורדים לעבר גדר המערכת ל"תצפית בני". אנדרטה לזכרו של בנימין עוזר מאשקלון, קצין בחיל ההנדסה, שנפל ביום י"ח בכסלו תשל"ד (13.12.1973), חודש וחצי אחרי מלחמת יום הכיפורים. המקום סמוך לנקודת המפגש של שלושת הגבולות (ישראל-ירדן-סוריה) יפה ומטופח מאוד, אבל הקרבה לגדר המערכת מעט חוסמת את הנוף ומי שרוצה להשקיף לעבר מפגש שלושת הגבולות ייטיב לעשות אם יעצור לתצפית מנקודה גבוהה יותר לאורך הדרך. עכשיו כבר שעת צהרים מאוחרת וחם מאוד בחוץ, ואין טוב יותר עבורנו מאשר להגיע לעין אי"ה הסמוך כדי להתרענן.

עין אי"ה – בריכת בטון מרובעת, סמוך לקיבוץ מיצר ולתצפית שלושת הגבולות. נבנתה לזכרו של אילון יעקב הורוביץ בן מושב נוב אשר נהרג בתרגיל צבאי ברמת הגולן.

הנוף הנצפה בירידה מאזור קיבוץ מיצר פותחת לנו תצפית נהדרת על נהר הירמוך ומשולש הגבולות ישראל סוריה וירדן. בריכת המעיין שופצה ע"י חבריו של אילון מים בריכה נהדרת בעומק של 1.60 מטר.

עם מים צלולים וקרירים. ניתן להגיע גם ברכב רגיל עד לקרבת המעיין בדרך עפר. בקרבת המעיין עץ אלון גדול אשר יוצר צל.

מעין אי"ה, אנו יוצאים לכברת דרך קצרה על כביש עד לאמפיתיאטרון גולן, שם אנו יורדים לציר השטח האמיתי של הטיול, ציר לא קשה במיוחד אבל דרדרתי, שיורד בפיתולים אל נחל עין-גב ומטפס ממנו לכיוון צפון-מזרח בציר עתיר באבנים שמחייב נסיעה איטית וזהירה לכיוון נאות-גולן.

חלק והאחרון של הציר מתקיל בעליה תלולה עם שתי אפשרויות – הימנית, שכוללת הצלבות ודרדרת תו"כ פניה שמאלה ועם השנים מצבה הורע עד כדי קשיי-עבירות לכלי רכב "רכים" ללא הילוך כוח.



בעקבות התדרדרות מצב השביל, נפרץ לצידו שביל מקביל שמטפס ב"דוך" – בהתחלה היה רק תלול יותר, אבל כיום גם מצבו התדרדר והוא תחוח ומלא בהצלבות, אף רכב בקבוצה שלנו לא התקשה, כולל הדיסקברי ספורט ללא הילוך כוח, אולם ניתן לזקוף את ההצלחה הזו לא רק לזכות הרכב (המצויין) אלא בעיקר לזכותו של תום שהוא נהג מנוסה.

נהגים פחות מיומנים שמגיעים ברכב "רך" ימצאו את העליה הזו כמאתגרת למדי ומומלץ שיהיה בקבוצה גם רכב שטח אמיתי חזק עם הילוך כוח שיוכל לסייע במשיכה אם יהיה צורך.

עוקפים את כפר היורטים של גבעת יואב, וליד חורשת גבעת יואב פונים שמאלה, לכיוון מצפה-אופיר – תצפית נהדרת אל הכנרת, אתר שנבנה ע"י ג'ימי שעל מגבעת יואב לזכר בנו אופיר שנפטר בגיל 16 ממחלת כבד. המקום נגיש גם למכוניות פרטיות רגילות והוא מרהיב עין, ויש בו חורשת עצי זית ושולחנות אבן והוא אידיאלי להפסקות ארוכות.

גם החבורה שלנו נחה כאן לאחר יום ארוך וגדוש, אבל הרוב מעדיפים לפרוש כאן בשיא ולנסוע הביתה. ואיתי נשארים רק צמד אמיצים, ברנגלר-רוביקון ובדודג' ראם, ל"בונוס" בדמות ירידה אתגרית לבני יהודה הישנה ולכנרת, אל כביש 92.



הירידה התלולה והמפותלת הזו ממש לא מיועדת לרכבי כביש-שטח "רכים" או נמוכי גחון, והיא טומנת בחובה כמה קטעים אתגריים למדי של סלעים, מדרגות וחריצים עמוקים שמצריכים זהירות וכיוונים מבחוץ, אבל שחר ואלי נהגים מנוסים מספיק על מנת לצלוח אותם בשלום.

וכך, עוד טיול בדרום רמת הגולן הסתיים בשלום ובהנאה מרובה. כמו תמיד היה נהדר – ואנחנו נתראה בטיול הבא!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן