סיכום טיול ג'יפים בגלבוע - 11/4/26

המלחמה הזו, שאלוהים ייקח אותה כבר. אין ויכוח על הנחיצות ועל חוסר הברירה, אבל ההשבתות שמביאות איתן המלחמות התכופות בשנתיים וחצי האחרונות, כבר הגיעו לנו עד כאן, ושלא נדבר על כמה הן עלו לנו....
הוצאת קבוצות לטיולי שטח לא מסתדרות עד הסוף עם הנחיות פיקוד העורף ומכיוון שאנו שומרי חוק ושמירה על חיי המטיילים שלנו היא בראש מעיינינו, התאזרנו בסבלנות והיינו דרוכים כמו קפיץ עד שתגיע הפסקת אש, ומיד כשהיא הגיעה – שוחרר הרסן לטיולי שבת כהלכתם.

אני בחרתי את מסלול הגלבוע האהוב עלי מהרבה סיבות - לא רחוק, לא קשה, מציע תצפיות נוף יפות ובעונת האביב גם הרבה מאוד פריחות וירוק בעיניים, כשהוא חוצה את רכס הגלבוע על 11 פסגותיו מגן-נר במערב ועד לנחל נר וכביש 90 במזרח.

וכך, בבוקר שבת התאספה הקבוצה בתחנת הדלק שבכניסה ליישוב גן-נר, על מורדותיו המערביים של הגלבוע, בצל איומי כטב"מים שחדרו מלבנון ושיבושי מערכות ה-GPS.... בקבוצה שלנו היום כל הכלים הם רכבי שטח בעלי הילוך כוח ויכולות טובות - לנדקרוזרים, לנדרובר דיסקברי 3, רקסטון וסוזוקי ג'ימני - בעיות עבירות לא יהיו.
לאחר היכרות, תדריך קצר וחלוקת מכשירי קשר, יצאנו לדרך.

אז מיהו ומהו הר הגלבוע?
ויקיפדיה מספרת לנו שהגלבוע הוא רכס הרים, המהווה את השלוחה הצפון־מזרחית של הרי השומרון . במפת הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 נקרא הרכס ג'בל פקועה, על שם היישוב פקועה השוכן בו עד היום (כפר פלסטיני שמעבר לגדר ההפרדה).

כיוונו הכללי של הרכס הוא דרום-מזרח–צפון-מערב, אורכו כ-18 קילומטר ורוחבו כ-8 קילומטרים. רכס הגלבוע מורכב מ-11 פסגות, הגבוהה בהן היא פסגת מלכישוע (536 מטר). חלק מהפסגות הנוספות הן הר אבנר (499 מטר), הר ברקן (497 מטר), הר יצפור (475 מטר), הר לפידים (434 מטר), הר אחינעם (451 מטר), הר אבינדב (440 מטר) והר שאול (302 מטר). גבולות הרכס הם נח לבזק בדרום, עמק יזרעאל במערב, עמק חרוד בצפון ודרום עמק הירדן/צפון בקעת הירדן ממזרח.

דמותו של הרכס עוצבה כתוצאה מהפעילות לאורך העתק הגלבוע-כרמל. ההעתק הפועל במגמה צפונית-מערבית, נוצר כתוצאה מתזוזה צפונית של השבר הסורי-אפריקני, ולכן מתרומם קצהו המזרחי והוא תלול יותר מאשר קצהו המערבי. במבט על ההר מעמק חרוד, הנמצא בגובה של כ-100 מטרים מתחת לפני הים, נראה הרכס כמערת צוקים גדולה ותלולה בגובה שמגיע עד 650 מטרים מעל פני השטח.

ברוב שטחו של הגלבוע האקלים הוא ים-תיכוני ויורדים בו כ-450 מ"מ משקעים בשנה. על פסגת ההר עובר קו פרשת המים העילי של ארץ ישראל וזו הנקודה המזרחית ביותר בה עובר קו זה, כ-12 ק"מ בקו אווירי מהירדן.

כ-7,200 דונם משטח ההר מוכרזים כשמורת טבע.

אנו נעים בשבילי שדות מגן-נר לעבר היישוב הערבי הסמוך סנדלה, ולאחר מכן מטפסים דרך נחל גלבוע ויער הגלבוע, לכיוון הר גיבורים ו"מעלה הסברסים" המפותל המטפס אל פסגתו.

מעלה הסברסים – ציר מפותל המטפס לפסגת הר גיבורים, בינות לשיחי צבר שהעניקו לו את שמו. תמצאו כאן מדרגות, בורות, הצלבות והרבה דרדרות. הציר מתפתל בפניות חדות, פה ושם מתחלפת הדרדרת בטרשים גדולים שדורשים עירנות וזהירות מנהגי כלי רכב בעלי צמיגים בחתך נמוך. בסופו של המעלה, מגיעים לנקודת תצפית יפה מאוד וכמעט פנורמית, המשקיפה על ג'נין שמדרום-מערב, עמק יזרעאל במערב, עפולה בצפון-מערב, גבעת המורה ועמק חרוד מצפון ורמות יששכר מצפון-מזרח.
רמת הקושי של המעלה – בינונית.

כל מה שעולה, בסוף מוכרח לרדת, והירידה מפסגת הר גיבורים טרשית ומפותלת ממש כמו העליה במעלה הסברסים. אנו יורדים בזהירות דרך גבעת חוחית וסמוך לחרבת מזרים, חוצים את דרך נוף הגלבוע (כביש 667) ועוצרים בקרחת יער קטנה לארוחת בוקר.
אחרי שהבטן מלאה בכריכים ותה חם, ממשיכים בדרכנו ליד מחצבת יהונתן לכיוון אנדרטת השבעה, המשקיפה אל עמק חרוד.

אנדרטת השבעה וקרב נוריס - קרב נוריס התחולל ב-19 במרץ בהר הגלבוע, ליד הכפר הערבי נוריס, בין כוחות ערבים מהכפרים הסמוכים ובין יחידת חי"ש (חיל השדה) מקיבוצי עמק חרוד. בקרב נהרגו שבעה מבני הקיבוצים.

בתחילת מלחמת העצמאות השתלטו אנשי הכנופיות על כפרי הגלבוע והטרידו ביריות את היישובים היהודים בעמק חרוד. אש נורתה על הכביש הראשי עד אשר הנסיעה מקיבוץ גבע למרחביה התאפשרה רק במכוניות משוריינות. הכפרים זרעין, מזאר ונוריס הפכו לבסיסי התקפה של הערבים,^. בייחוד סבלו עובדי מחצבת עין חרוד וקבוצת "זרעים" ששכנה ליד מעיין-חרוד (לימים ממייסדי קיבוץ דברת).

ב-18 למרץ 1948 החלה שוב התקפת ירי קשה על המחצבה ועל קבוצת "זרעים" ולאור זאת הוחלט לצאת לראשונה לפעולה התקפית. הכוחות קובצו מקיבוצי הסביבה והתוכנית הייתה לצאת בלילה ולהציב מארב לכוחות הערבים.

ב-19 למרץ 1948, בשעה 03:30 לפנות בוקר, הציבו הלוחמים מארב בין המחצבה ובין הכפר נוריס הסמוך. כאשר יצאו שומרי המחצבה לבדוק את הסביבה, נפתחה עליהם אש מהכפר. המארב שהיה מורכב ממחלקת אנשי קיבוץ בית-השיטה, פתח באש ובחיפוי זה נסוגו השומרים אל המחצבה. הערבים שעלו במספרם על לוחמי המחלקה החלו לאגף אותה משני צדדים. תגבורת הגיעה מפרדסי עין חרוד ותפסה את גבעת יהונתן הסמוכה ומשם חיפתה על המחלקה הראשונה אך גם היא הותקפה קשות ונאלצה לסגת. הקרב נפסק בהתערבות כוח בריטי שהוזעק מבית-שאן.
שבעה לוחמים בני קיבוצי העמק נפלו בקרב זה. חמש גופות נשארו בשטח ונלקחו לג'נין. לפנות ערב הוחזרו הגופות על ידי הבריטים כשסימני התעללות קשים ניכרים בהן.

בסוף מאי 1948 כבש צה"ל את הכפרים נוריס וזרעין ושם קץ לירי על יישובי העמק.

קרב נוריס גרם להלם ואבל ביישובי העמק - בהתמודדות הראשונה מול הערבים הייתה ידם של הערבים על העליונה. רבים ראו בקרב זה כישלון וברוב הספרים על מלחמת העצמאות הוא הוצנע.

בשנת 1951 הקים הפסל משה ציפר את האנדרטה לזכר הנופלים, בצורת גל אבנים על גבעת יהונתן המתנשאת לגובה 160 מטרים מעל עמק חרוד.

שנים רבות היה המקום מוזנח ואפשרות ההגעה הייתה רק ברגל או ברכב 4X4. במסגרת מבצע שיפוץ אנדרטאות לכבוד 60 שנים למדינת ישראל שופצה אנדרטה זו, הושם לוח הנצחה חדש וטבלת אבן עליה חקוק סיפור הקרב וגם שופרה ושולטה דרך רכב מהר שאול הסמוך, המאפשרת הגעה לאנדרטה גם ברכב פרטי רגיל.

המשך התנועה חולף על פני הכניסה להר שאול. בהר שאול אמורה להיות תצפית נוף יפה לכיוון עמק חרוד, אבל אני מעדיף לעצור לתצפית קצת אחר כך, מנקודה המשקיפה גם על מדרונו הצפוני הקירח של הר שאול, המתקשר היטב לסיפור קינת דוד על המלך שאול ובנו יהונתן שנלחמו בפלישתים בגלבוע ונפלו בקרב:
"הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמוֹת..." (שמואל ב', א', כ"א), בו דוד המלך מקלל את הרי הגלבוע בעקבות מות שאול ויהונתן שם. הקללה מאחלת צחיחות מוחלטת להרים, לא יֵרְדוּ עליהם טל וגשם ולא יצמחו עליהם עוד שדות פוריים שאפשר להביא מהם תרומה. הקללה הפכה לביטוי ספרותי ועברי המציין בצורת או שממה.
בפועל, רכס הגלבוע מיוער וירוק בכל ימות השנה אבל מדרונו הצפוני הקירח כמעט לחלוטין של הר שאול בולט לעין בצחיחותו היחסית, תזכורת לקינת דוד.

אנו ממשיכים בנסיעה דרך "העמק הנעלם", עולים ב"מעלה ברקן" המפותל (חובבי העבירות והמעלות, לא להתלהב... מדובר בדרך כבושה שמתאימה לכמעט כל רכב, המטפסת אל כביש 667 – "דרך נוף הגלבוע" בהמון סרפנטינות חדות) ונכנסים דרך חניון שער הזהב לחלקו השני של המסלול, זה שנע על המורדות הדרומיים של הרכס, בקרבה לגדר ההפרדה. הציר שלנו ממש נוגע בגדר במקומות מסויימים, ומעבר לגדר רואים את הכפר הפלסטיני פקועה שעל שמו נקרא כל הרכס בפי הערבים בשם "ג'בל פקועה"

"פקועה" – כפר פלסטיני בצפון השומרון, נפת ג'נין, כשבעה ק"מ בקו אוירי מהעיר ג'נין, הנמצא על הר ברקן ברכס הגלבוע בגובה של כ-420 מטרים מעל פני הים, בצמידות לגדר ההפרדה. מתגוררים בו כיום כ-5,000 תושבים.
ישנן כמה סברות באשר למקור השם:
1. על שם חרבת פקועית (בערבית: פקיקעה) שנמצאת כקילומטר מצפון לכפר ובה שרידים מתקופות עתיקות
2. על שם פטריית "אזנית הכלך" הגדלה על הר ברקן. רכס הגלבוע כולו נקרא בערבית "ג'בל פקועה" על שם הפטריה והכפר. גם במפת הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 הקר הגלבוע בשם "ג'בל פקועה". אפילו אירוס הגלבוע שמושך לכאן מבקרים רבים בתקופת פריחת והקצרצרה בתחילת האביב, נקרא בערבית "סוסן פקועה".
3. קרבת היישוב למעיינות (בערבית – פקאקיע אל-מיה) בעמק בית-שאן שממזרח לכפר

המסלול עובר בסמוך ליישובים מעלה גלבוע, מירב ומלכישוע (כפר לגמילה מסמים, אלכוהול והתמכרויות) ובקטע בו המפה מבטיחה מקבצי אירוסים, אנו מורידים מהירות וסורקים את השטח היטב-היטב, אבל ככל הנראה כבר פספסנו את פריחתו הקצרצרה והקפריזית של אירוס הגלבוע, שהתבזבזה בימי המלחמה, כאשר לא יכולנו לטייל. זה קצת חבל, אבל לא נורא – שפע הפרחים האחרים יותר ממפצה על כך.

מכאן המסלול נכנס אל חלקו האחרון - הירידה מהר אבנר לכיוון נחל נר וחרבת נר. קל לראות את השינוי החד בנוף ובצמחיה, ככל שאנו יורדים לכיוון אזור דרום עמק הירדן/צפון הבקעה, שהאקלים בהם חם משמעותית והנוף הופך לחצי-מדברי. הירידה מפותלת ותלולה, מראות הנוף מרהיבים וצריך לשמור על עירנות מוגברת בדרך הצרה, שרוחבה כרוחב רכב אחד ואם מגיע מישהו ממול, תידרשו לתמרונים זהירים מאוד.

בטיולים רבים, המדריך נאבק לנהל את הזמנים על מנת לא להיקלע לשעות החשיכה. כאן, סבלנו מ"צרות של עשירים" ובעיה הפוכה - הקבוצה הלא גדולה היתה זריזה והתנהלה באופן מופתי ללא תקלות או אירועים, מה שחתך בזמנים ומצאנו את עצמנו מסיימים על כביש 90, מצפון למחסום מחולה, קצת מוקדם מהמתוכנן. החלטתי להוסיף עוד מקטע אחד קצר יחסית בעמק המעיינות, שיוסיף, אולי, שכשוך רגליים קל במים קרירים. אבל מעשה שטן, זה היה בדיוק הזמן בו אחד מצמיגי הרקסטון של יורם החל לאבד אויר במהירות.

טוב נו, פנצ'רים הם לא תקלה ולא דרמה - הם חלק מהמשחק בטיולי השטח - ומיד נשלפו ג'ק, מפתח גלגלים וערכת התיקון שכוללת תולעים וברגי סיליקון.
הרקסטון לא ויתר לנו בקלות - הסתבר שאומי הגלגל הודקו בעבר במוסך/פנצ'ריה באמצעות פטיש-אויר במומנט-יתר מוגזם (ומזל שלא נגזרו ברגי הגלגל). אפילו לי היה באמת קשה לפתוח את האומים - עד שמפתח הגלגלים התעגל ונשבר!
למזלנו, מברגת האימפקט הגיבורה של יואל הצילה את המצב. תולעת הוכנסה אחר כבוד לחתך בסוליית הצמיג והרכב יכול היה להמשיך בדרכו. אבל כל זה לקח זמן, וכאן כבר סיימנו את היום.

הגלבוע הוא אחד האיזורים היפים לטיול באביב, כאשר מזג האויר ידידותי. המסלול זורם ולא קשה, מראות הנוף מרהיבים וכולנו נהנינו מאוד.
היה טיול טוב, טוב שהיה וטוב שהסתיים בשלום וללא דרמות, טוב שחזרנו לטייל ובתקווה שלא יחזרו שוב מלחמות ואזעקות והנחיות-התגוננות שישביתו את פעילותנו ויעצרו אותנו שוב – נתראה בטיולים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן