סיכום טיול לדרום רמת הגולן - מכנף לבריכת אורחה, 20/8/26

הקיץ ובמיוחד חודש אוגוסט, הוא "עונת מלפפונים" אצלנו. חם נורא בחוץ, רבים נמצאים בחו"ל, אבל עבור אלה שנשארים, הצורך לצאת ולנשום קצת אויר, (גם אם לוהט...) עדיין קיים. אבל לשבתות יש גם חסרון – בשבת רוב האטרקציות, במיוחד כאלה שיש בהן גם מים, פשוט עמוסות וצפופות. טיול בשבת אינו אפשרי לשומרי מסורת, ומסתבר שגם חילונים רבים מעדיפים לבלות את השבת בהתעוררות מאוחרת ומנוחה.

טיול בימי חמישי הוא אלטרנטיבה מצויינת – הן לדתיים והן לאלה שמעדיפים לפגוש פחות אנשים בשטח. דרום רמת-הגולן הוא יעד טבעי לטיולי הקיץ, בעיקר בשל ריבוי אטרקציות רטובות ומרעננות שמפיגות את החום הגדול - והפעם בחרתי במסלול שמשלב כמה סוגי אטרקציות.
נפגשנו בעין כנף הסמוך למושב כנף שבדרום הרמה. מגיעים אליו מכביש 869, המטפס מצפון-מזרח הכנרת (צומת מעלה-גמלא על כביש 92) אל צומת דליות שעל כביש 808. פונים ימינה אל מושב כנף ומיד אחרי שער הכניסה, פונים שמאלה ליד הרפתות על דרך טובה שמתאימה לכל סוגי הרכב, לפי השילוט "דיר עזיז".



עין כנף – בשמו הערבי "עין דיר-עזיז" הוא מעיין שבעבר כונה ע"י ג'יפאים בשם "בריכת הטוראים", על משקל "בריכות הקצינים" הסוריות המפוזרות ברחבי הרמה. המעיין נובע במדרון הצפוני של נח לכנף, כקילומטר וחצי דרום-מזרחית למושב כנף ומימיו מתנקזים במורד המדרון אל נחל כנף שערוצו עובר כ-500 מטרים מתחת למעיין. המעיין שימש בעבר את הכפר הסורי דיר-עזיז ולפני כן יישוב יהודי מתקופת בית-שני.
בעבר, היתה כאן בריכת בטון חביבה בגודל של כ-10 מטרים על כ-5 מטרים ובעומק של כמעט מטר, שהיתה פופולרית מאוד בקרב מטיילים שסיימו את מסלול נחל סמך ונחל כנף וביקשו להתרענן מעט. בשנים האחרונות עבר המקום תנופת פיתוח על ידי תושבי מושב כנף ונקרא על שמו של רב-סמל-ראשון במיל' "אשי" – אשר נוביק ז"ל, שנהרג במלחמת לבנון השנייה ב-2006. הוכשר במקום חניון רחב ידיים למכוניות וגם חניון לילה מוצל ונעים המתאים להקמת אוהלים. מצד שני, את מקום הבריכה הגדולה והעמוקה שאפשרה שחייה, תפסו כמה בריכות שכשוך קטנות ורדודות המתאימות רק לטבילת רגליים. ועדיין מדובר בפינת חמד יפה – שמרו על הסדר והנקיון במקום!

אנו מתאספים בחניון, והקבוצה שלנו להיום קטנה ומורכבת משישה כלי רכב חזקים ומתאימים למשימה, שלא צפויים להתקשות באתגר שממתין לנו מעבר לערוץ נחל כנף: שני לנדקרוזרים (אורך וקצר), שני רנגלרים, אחד רוביקון JL והשני ספורט משודרג לרמת מפלצת (צמיגים 37, נעילות, רובי-קרולר), ג'ימני אחד ממזרי וקל-רגליים ובראש – הסופה הזקנה שלי, שלמרות 31 שנותיה וחצי-מיליון הקילומטרים שבאמתחתה, כוחה עדיין במותניה.
לאחר שכולם הגיעו, תדריך וחלוקת מכשירי קשר, ולאטרקציה הראשונה שלנו, עוד לפני שבכלל מתניעים – אנו מטפסים ברגל לביקור בחורבות בית הכנסת העתיק דיר-עזיז, הממוקם כמה עשרות מטרים מעל לחניון.

בית הכנסת העתיק דיר-עזיז - בית כנסת מתקופת המשנה והתלמוד שנמצא על ידי לורנס אוליפנט בסוף המאה ה-19. בית הכנסת הוא אחד משני מבני ציבור שהיו ביישוב, ממוקם על המורדות לכיוון דרום, נחפר ושוחזר בחפירות ארכאולוגיות ומוביל אליו גרם-מדרגות קל ונוח לטיפוס מחניון עין-כנף.
החפירות באתר התנהלו עד שנת 2004 ונחשפו בהן אולם מלבני שמידותיו 11 מטר על 18 מטר שסביבו עמודים, ובו ערמת אבני גזית, אשר לפי הסברה מקורן בבית הכנסת שחרב ב"רעש שביעית" בשנת 749 לספירה. מתחת לרצפת האולם נמצאו מאות מטבעות, שהמאוחרים ביניהם מימי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית (הרבע השני של המאה ה-6 לספירה). בקיר הדרומי של האולם גומחה בולטת המיועדת לארון הקודש.

על אחד ממשקופי בית הכנסת הקדום נמצא הכיתוב בשפה היוונית ΑΖΙΖΟ, המצביע על כך שיש אפשרות שהשם "עזיז" קשור לשמו המקורי של היישוב התלמודי במקום.

לאחר הביקור בבית הכנסת, אפשר סוף-סוף להתניע, ומיד לשלב את תיבת ההעברה במצב 4Low – כי אנו מתגלגלים בשביל משובש להפליא, מלא בבולדרים ובמהמורות שמחייבות נהיגה איטית וזהירה. חוצים את ערוצו של נחל כנף ומתחילים לטפס בעלייה עתירת בולדרים, מהמורות, בורות, הצלבות ומדרגות סלע – ברוכים הבאים ל"מעלה כנף".
חלקו הראשון של המעלה, עד בערך שני שלישים מאורכו, אינו קשה יתר על המידה. אמנם נדרשות נהיגה איטית, עירנות וזהירות על מנת לא לנגוף את גחון הרכב בבולדרים הגדולים, אבל האתגר ממתין לקראת סוף המעלה, שם רוחב השביל הולך וצר, הבולדרים הולכים וגובהים וזוית הטיפוס הולכת והופכת לתלולה. בסיום הטיפוס, ממתין גם תמרון ימינה ושמאלה עם מדרגה גבוהה בצמוד לגדר תייל. זוהי הנקודה הטריקית במעלה, שמוטב שתתבצע בסיוע מכוון חיצוני, במיוחד בכלי רכב גדולים עם שדה ראיה בעייתי ומרחב-תמרון מצומצם. כמו כן, כלי רכב ישנים שלא מצויידים בבקרת משיכה אלקטרונית או נעילות-דיפרנציאל, צריכים לשמור כאן על מומנטום ולהימנע מעצירה, כי יהיה להם קשה לזנק מהמקום כשהם בהצלבה חריפה ומול מדרגה גבוהה.

מנסיון רב במקום הזה, שכולל חילוצים רבים והרבה מאוד זיעה, אני יודע שלעתים עלול לקחת זמן עד שכולם מטפסים/יורדים בו בהצלחה. אבל מצבו של המעלה כיום טוב למדי וגם הקבוצה שלנו לא מפגינה שום קושי מיוחד, כולם מטפסים בלי להתעכב או להתרגש ואנו ממשיכים להתקדם בכיוון שדרת הברושים התוחמת את המטעים על השלוחה הממוקמת בין הנחלים כנף וסמך. כאן קטע של דרך חלקה וטובה, אבל הנסיעה החלקה והנעימה מסתיימת מהר מאוד ושוב בורות וטלטלות ומעבר ל-4Low, ואנו מתחילים בירידה הארוכה והמשובשת אל נחל סמך.

מי שלא מכיר את הדרך הזו מהעבר, לא יאמין לי שלפני שנים לא רבות מדי, זה היה שביל די תמים שאיפשר ירידה זהירה גם לרכבי פנאי כפולי הנעה "רכים" בסגנון של סובארו פורסטר ודומיהם. מצבו הנוכחי של השביל הזה מדגים מה קורה לצירים רבים בשטח שלא מתוחזקים, ומהר מאוד הטבע משתלט עליהם ומחזיר אותם למצבם הכמעט גולמי (ושלא תטעו - אני ממש בעד שהשבילים הללו לא יתוחזקו ויישארו נחלתם של ג'יפים אמיתיים בלבד...) – ציר ארוך, מטלטל ומתיש שבמרכזו גם שתי סרפנטינות, רצוף כולו בבורות, בולדרים ענקיים, דרדרות ומהמורות קשות שמאיימות לפרק את כלי הרכב ודורשות ירידה איטית וזהירה, זחילה ממש, ביחס העברה נמוך.
בנוסף, הציר הזה טומן בחובו גם סכנה מסוג אחר – מימינכם, ערוצו היפהפה של נחל סמך, ונהגים רבים מתפתים להביט על הנוף ולא על השביל ועלולים פשוט ליפול מהשביל למדרון – חברים יקרים, זו לא סכנה היפותטית! זה קרה גם לקבוצה שלנו ואפילו לפני לא הרבה זמן! אז נא לשמור את העיניים והגלגלים על השביל.
הירידה דורשת סבלנות ולוקחת זמן, אבל המטרה שבסוף המורד שווה בהחלט את המאמץ – מגיעים אל ערוצו של נחל סמך, מחנים את המכוניות ויורדים להפסקה ארוכה, רטובה ומרעננת, בצילו של גשר תוואי ההטייה הסורי.

"הגשר הסורי" - על תוואי ההטיה הוא שריד היסטורי בנוי בזלת ובטון מעל לנחל סמך שבמרכז-דרום רמת הגולן. הוא נבנה בשנות ה-60 כחלק מ"מפעל ההטיה" הסורי שנועד למנוע ממימי הבניאס והחצבני להגיע לישראל, ומהווה כיום נקודת טיול פסטורלית עם בריכה רדודה ומוצלת.

הפרוייקט תוכנן על ידי סוריה בשנות ה-60 במטרה להטות את מקורות הירדן (הבניאס והחצבני) אל נהר הירמוך. הגשר נועד לשאת את תעלת המים מעל ערוץ נחל סמך באמצעות סיפון. העבודות הופסקו לאחר שצה"ל הפציץ את הכלים המכניים בשנת 1966 במסגרת המלחמה על המים. מתחת לגשר זורמים מים וגדלים עצי דולב וערבה, והמקום נמצא על תוואי "שביל הגולן". מתאים ביותר לעצירת מנוחה וטבילה מרעננת במים הצלולים והקרירים.

דרכי הגעה:
מחניון עין קשתות (אום אל קנטיר) / סמוך לנטור: דרך שאורכה כ-2.5 עד 3 קילומטרים ברגל לכל כיוון על בסיס שביל הגולן, או בדרך עפר משובשת בחלקה היורדת לכיוון הגשר, שאפשרית ברגל, באופני-הרים, אופנועי שטח/טרקטורונים או ברכבי שטח (פחות מתאים לרכבי כביש-שטח "רכים" ללא הילוך כוח שיתקשו מאוד בטיפוס בחזרה ואולי גם יסבלו מנזקים.
מאזור מושב כנף: יציאה בציר מעין כנף, חציית נחל כנף וטיפוס במעלה כנף האתגרי ומשם הירידה אל ערוץ הנחל. אפשרי ברגל, באופני-הרים אופנועי שטח/טרקטורונים או ברכבי שטח (לא מתאים לרכבי שטח "רכים" ללא הילוך כוח).

"המלחמה על המים/הקרב על המים" היו סדרת המאבקים בין ישראל לסוריה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, סביב ניצול מקורות נהר הירדן והמוביל הארצי של ישראל.

בעיני העולם הערבי הייתה שאלת מי הירדן מרכיב חשוב של הבעיה הפלסטינית בכללותה ושל הסכסוך הערבי-ישראלי. המלחמה על המים תרמה להידרדרות למלחמת ששת-הימים, הייתה גורם חשוב בקביעת האסטרטגיה הערבית ולעיצוב תוכנית צבאית לחיסולה של מדינת ישראל.

על פי הגדרה רחבה, הקרב על המים התרחש בשנים 1951–1966. הגדרה צרה יותר מתייחסת לניסיונן של סוריה ולבנון בשנים 1964–1966, במקביל להפעלת המוביל הארצי במחצית השנייה של 1964להטות את מקורות הירדן – הנחלים דן, בניאס וחצבני כך שלא יזרמו לירדן ההררי שבשטח ישראל, ולהעבירם בתעלה מזרחית לכנרת על גבי השלוחות המערביות שלהגולן, אל הירמוך והירדן הדרומי, שהיו מחוץ לשטחה של ישראל.

הניסיון נכשל, ומדינות ערב לא הצליחו להוציא לפועל את תוכניותיהן, הן בשל המאבק הפנים-ערבי והן בשל התגובה הישראלית והבין-לאומית.

המנוחה מתחת לגשר הסורי היא בחזקת חובה ואנו מקדישים לה זמן רב כראוי, הן לקפה, הן למנוחה ולטבילה. הטיפוס מהגשר לכיוון עין קשתות ונטור הרבה פחות מאתגר וקצת הנסיעה מעט מהיר יותר, וכאן יש לנו קטע כביש שמוציא אותנו מנטור אל כביש 808 הראשי, ואחרי כבר תדרך קצרה על האספלט, עוברים את מאגר דליות ונכנסים ימינה שוב לשטח בכיוון צפון-מזרח, כאשר פנינו מועדות אל האטרקציה הבאה בטיול – האתר המסתורי של רוג'ום אל-הירי ("גלגל רפאים").

"גלגל רפאים" – בערבית "רוג'ום אל-הירי" ("גל האבנים של חתולי-הבר") המוכר גם כ"גילגל רפאים", הוא רוג'ום (גל אבנים), מעגל אבנים ומונומנט מגליתי עתיק ומסתורי הנמצא ברמת הגולן, בקרבת מושב יונתן, וכ-16 קילומטרים מזרחית לחופה הצפוני של הכנרת, במרכז מישור נרחב המכוסה מאות דולמנים.
בעברית נקרא האתר "גלגל רפאים" משום שעל פי המקרא היו הרפאים תושביו הקדמונים של אזור הבשן (הוא הגולן המודרני), שבו שוכן האתר, עם של ענקים שכינוים המקראי היה "רפאים". (זוכרים את "עוג מלך הבשן" שנטען היה ענק?...) בשל כך, לדעת אנשים מסוימים, נוצר המקום על ידי ענקים, ומהווה הוכחה לפעולתם של ענקים באזור. מקורו של המונח "גִּלְגָּל" או "גַּלְגַּל" הוא הצורה המעגלית של האתר.



בקרבת המקום נמצא יישוב קדום מתקופת הברונזה הקדומה. האתר בנוי כקומפלקס העשוי מיותר מ-42 אלף אבני בזלת המסודרות במעגלים. בשל גודלו ובשל היותו ממוקם באזור מישורי שאין בו הרים או גבעות, ניתן לצפות באתר במלוא גודלו רק במבט מן האוויר.
במרכז האתר בנוי תל אבנים בגובה של כ-5–6 מטרים שמתחתיו מחילה צרה שניתן לזחול בתוכה (מתאים יותר לילדים, שעבורם המקום הוא הרפתקאה מענגת) המוקף מספר שכבות מעגליות של מצבורי אבנים. חלקן יוצרות מעגל סגור וחלקן מעגל פתוח. היקפה של החומה החיצונית ביותר קרוב לחצי קילומטר, וקוטרה הוא יותר מ-150 מטרים. גלגל רפאים נבנה ככל הנראה באלף השלישי לפני הספירה, לקראת סוף התקופה הכלקוליתית בארץ ישראל, ונוסף אליו מתחם קבורה מהאלף השני לפני הספירה. ישנן השערות שונות על אודות הייעוד והמטרה לשמה נבנה האתר, החל מלוח שנה קדום המבוסס על השמש ועד קבר או אתר-פולחן.

הגעה למקום: מכביש 808 כניסה בצמוד למאגר דליות, או מכביש 98, הכניסה בצמוד לחורבות "חנות-אורחה". על דרכי עפר טובות למדי שמתאימות לכל רכב כפול-הנעה (בעונות היבשות אפשרי גם במכוניות רגילות, בזהירות רבה). המכוניות הרגילות יוכלו להגיע רק עד ערוץ נחל דליות, שם יש להחנות ולהמשיך ברגל עוד כמה דקות. עם רכבי שטח (כולל "רכים" ללא הילוך כוח) ניתן להמשיך ולהגיע לחנייה בצמוד לאתר.

מכאן, אנו נוסעים דרך "צומת רועי ארבל" (על שמו של סמ"ר רועי ארבל ז"ל ששירת בפלס"ר 7 ונפטר בינואר 2016. במקום הוקמה אנדרטה ומדי שנה באביב מתקיים לזכרו מסע חברים ובני משפחה. בצומת ישנם מספר רוג'ומים. בניית הרוג'ומים הייתה מסורת בפלס"ר 7 - כל צוות במהלך "שבוע -המלחמה" במהלך טירונות היחידה, הקים רוג'ום גדול יותר מאשר של הצוות הקודם) וממשיכים לכיוון "חנות אורחה", המוכרת גם בשם "חאן ג'וחדר" (או חאן אל-ג'וח'דר), תחנת דרכים עתיקה מהתקופה הממלוכית (המאה ה-14) הממוקמת ממש על כביש 98 ומול גבעת-אורחה (תל ג'וחדר).
סיומו של הטיול מוביל אותנו אל בריכת אורחה – סיום ראוי, קריר ורטוב בשחייה מרעננת בסיומו של יום קיץ לוהט.

בריכת אורחה – נקראת גם "עין אורחה" ו"בריכת ג'וּחַדֶר" היא בריכה מרובעת עשויה בטון ובזלת אשר אוגרת את מי המעיינות של עין אום א-שרשיח הנובעים למרגלות גבעת אורחה. לפי אחת ההשערות הבריכה נבנתה בתקופת השלטון הסורי ברמת הגולן ושימשה את קציני הצבא הסורי, ועל כן נחשבת לאחת מ"בריכות הקצינים". הנביעות מתחלקות לשתי קבוצות של 4-3 מעיינות אשר נובעים כולם באותו אזור ומתנקזים למסיל ג'וחדר, אשר נשפך לנחל הרוקאד. הספיקה הממוצעת של נביעות המעיין היא 30 מ"ק לשעה.

הבריכה מתוחזקת על ידי בני הנוער מקיבוץ רמת-מגשימים הסמוך, המשפצים אותה ודואגים לתחזוקתה לזכר חברם רזיאל נגר שנהרג ב-2005 בעת טיול ברמת הגולן. במקום שתי אנדרטאות לזכרו, שהוקמו שם על ידם.

לבריכה ניתן להגיע מכביש 98, בצומת אורחה (מפגש כביש 98 עם ציר הנפט, ליד אנדרטת גדוד "סופה"(גדוד 53( פונים לכביש צדדי לפי השילוט "בריכת אורחה". הבריכה נמצאת כ-200 עד 300 מטרים בהמשך הדרך. במקום הוכשר חניון רחב-ידיים ונוח.

רמת הגולן אף פעם לא מאכזבת, וגם הפעם היה לנו טוב וכיף, עם מינון ראוי של נוף, עבירות, היסטוריה ושרידי עבר, טבילות מרעננות, אפס תקלות/בעיות/תקיעות, ובעיקר אווירה נהדרת ונינוחה עם אנשים טובים. יופי של קבוצה שאשמח לפגוש שוב בטיולים הבאים, גם בימי חמישי.... להתראות!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן