Jeep club מועדון ג'יפ במעיינות איזור ירושלים

נפגשנו בצומת נחשון. הרבה מקום לחנייה אין, רוכבי אופניים, אופנוענים ושאר משוגעים שעושים ספורט בכל מזג אויר, ממלאים את הרחבה. כול המשתתפים מגיעים בזמן, אנו עורכים שיחת הכרות קצרה, תדריך, חלוקת מכשירי קשר ויוצאים לדרך. את השאר נעשה תוך כדי תנועה.

התחנה הראשונה שלנו הייתה מצפה הראל. מצפה הראל הוא אתר מוכר לכולם, ולאיש לא היה זה הביקור הראשון בו. אך במבנה הצמוד למצפה, התרחשה אחת הפרשות העצובות, המיותרות והמקוממות ביותר, של ימי הקמת המדינה שאינה כה מוכרת לכולם. ביקרנו במקום כדי להעלותה מנבכי ההסטוריה:

פרשת הוצאתו להורג, על לא עוול בכפו, של סרן מאיר טוביאנסקי

אם מאיר טוביאנסקי היה חי היום, לבטח היינו מכנים אותו מלח הארץ. קצין בצבא הבריטי, חבר ההגנה, מהנדס. עד מלחמת העצמאות ובמהלכה, כבר סיכן את חייו מספר פעמים, כדי להציל יהודים.

במלחמת העצמאות עבד טוביאנסקי בחברת החשמל הירושלמית. בעקבות הפגזות מדוייקות של אתרים סודיים בירושלים, עלה החשד שלתוקפים הועברה מפה, עם סימון אותם מקומות. חקירה קצרה העלתה חשד שמדובר בטוביאנסקי. לטוביאנסקי היו קשרים טובים עם הבריטים עוד ממלחמת העולם השנייה, עובדה שחיזקה את החשדות.

ביום ה- 30.06.1948 (65 שנה ויום אחד לפני יום הטיול) הובא טוביאנסקי בהוראת ראש הש''י איסר בארי, למבנה ביה''ס המשותף של הכפרים בית ג'יז ובית סוסין (המבנה הצמוד למצפה הראל). במשפט קצרצר, ללא שמיעת עדויות, ללא ייצוג הולם, כשהחוקרים הם גם התובעים וגם השופטים התקבל גזר הדין – מוות. כיתת חיילים מהאיזור, הוכנה כבר מבעוד מועד ככיתת יורים טוביאנסקי נקשר, נורה ע''י כיתת חיילים מחטיבת הראל ונהרג, נחפר בור, גופתו הושלכה לתוכו כוסתה בעפר ובכך הסתיים ההליך. דבר על האירוע לא פורסם, גם לא למשפחתו.

חקירה מסודרת שנערכה שנה לאחר האירוע העלתה, כי לא היה בהאשמות כנגד טוביאנסקי דבר, יש לזכותו מכל אשמה וכי משפט השדה שנערך לו, היה טעות טרגית. איסר בארי הואשם בהריגתו, הורשע ונגזר עליו עונש סמלי של יום מאסר. מייד לאחר גזר הדין, חיים ויצמן, נשיא המדינה, העניק לו חנינה, כך שבארי לא ריצה גם את העונש הסמלי שהושת עליו.

ממצפה הראל, על דרך בורמה, לארוחת בוקר ליד עין מסילה.

מתחילים בתנועה מזרחה בציר שמתחיל לצבור גובה. נוף שפלת יהודה מתחלף לנוף המיוער של הרי ירושלים ואנו מגיעים למעיין הראשון – מי מעיין הנקווים בבריכה בנויה.

טבילה מרעננת, הילדים קופצים ומשתוללים, אחריהם נכנסים המבוגרים והבריכה מלאה.

ואחרי זמן קצר אנחנו כבר בתנועה מזרחה, הפעם במגמת ירידה לנחל כיסלון ולמעיין הבא – עין לימון/לימור. למזלנו, מצאנו את הבריכה כמעט ריקה והדבר מאפשר לנו להנות ממעיין פרטי.

לאחרונה הוצב שלט לזיכרה של ענבל יעקובוס מעל הניקבה. ענבל בת הישוב נטף, נפטרה מסרטן בגיל 12. חברותיה של ענבל החליטו לשפץ ולשמר לזכרה, את המעיין וסביבתו.

מעין לימור למעיין אינטימי וצונן. הפעם קור המים קצת מרתיע ורק האמיצים טובלים. ביקור באנדרטת התאומים והפסקה לארוחת צהרים ומנוחה.

מכאן בדרך אתגרית למעיין הבא. המעלה שלפנינו אינו פשוט. הצלבות, דרך צרה, פיתולים, דרדרת, ואיך בכלל אפשר לעבור שם עם דודג' ראם? כל הנהגים מפגינים רמת נהיגה גבוהה. בייחוד צבי צור עם הפטריוט וכל נהגי הדודג'. קצת תיקוני נתיב, קצת הדרכה נקודתית ואנו מסיימים את המעלה בשלום. עכשיו חייבים לשטוף את הזיעה והאבק במים, ואנו נוסעים למעיין האחרון של הטיול.

המעיין אינו מוכר לרבים ואנו מוצאים אותו שומם. הבריכה מחכה רק לנו. מי המעיין קפואים, אך טמפרטורת הסביבה, האבק והאדרנלין גורמים לכולם (כמעט) לטבול.

כולם יוצאים מהבריכה ומחפשים קצת שמש להתחמם. מי היה מאמין?

קבוצה של 12 רכבים במסלול הררי מיוער עם הרבה פניות, מהווה אתגר שליטה לא פשוט. שיתוף הפעולה של הנהגים הוא קריטי להצלחת הטיול. לשמחתי, גילו כל הנהגים מקצועיות ואחריות. לא בוזבז זמן יקר על המתנות והספקנו את כל מה שרצינו בנחת.

יפה לראות את יכולות השטח המעולות של מגוון רכבי השטח של ג'יפ (פטריוט, ליברטי, גראנד צ'ירוקי, רנגלר), וכיצד, למרות שלכל אחד מהם יש אישיות עצמאית, כולם נפגשים בפסגה. גם יכולות השטח של הדודג' ראם בלטו. למרות שהם נראים גדולים (לפעמים מידי), הם עברו בכל מקום שעברו הקטנים ולא בקושי רב. כל הכבוד לרכבי השטח ולנהגים. תודה מיוחדת יש לומר לחברת מכשירי תנועה, המקפידה לחבר בין רכבי השטח שלה, למקומות היפים של הארץ.

אני שמח שלמרות שלא הייתי במיטבי, הדרכתי לבסוף את הטיול. פגשתי אנשים נהדרים שעשו את הטיול מהנה מאוד ושמחתי לשוב ולטייל עם חברים מטיולים קודמים.

תודה ליחיאל דניאל ולטלי שסייעו, הנעימו את הזמן ותרמו עצות מועילות.

הייתי מוכן לחזור על הטיול שוב. להתראות בטיולים הבאים.