טיול מועדון ג'יפ רנגלר ורוביקון בבקעת הירדן

נפגשנו בכניסה למושב נתיב הגדוד, כשהמטרה היא הגעה לסרטבה. אבל בדרך הקשה. למה בדרך הקשה?! למה לא? ממתינים לאחרונים והחבר'ה מנצלים את הזמן לאכול משהו אבל בעיקר להשוות. למי יש מה ואיזה ואיפה ומתי ואיך? רונן ואני ברנגלר סטנדרטי, מסתכלים אחד על השני ולא מבינים איך נוביל את הקבוצה הזאת? מזל שיש עוד שניים שלושה כמונו... נסתדר. (רק שלא אצטרך לבקש שימשכו איתי - כי עם זה, לא אצליח להתמודד) . האחרונים מגיעים, כמה מילים ויוצאים לדרך. השבילים בבקעה חשופים לפגעי מזג האויר ובעיקר לנגר עילי. לא תמיד אפשר להמשיך ותמיד יש מעברים מסוכנים. בסוף גם צריך לעבור הכל מהר כדי להגיע לסרטבה הרחוקה, בשעה סבירה.

50 מ' מתחילת הטיפוס במעלה נתיב הגדוד אנו נתקלים בחסימה לאורך הדרך. לא ברור מי הקים את החסימה, אך המשמעות שלה ברורה. הדרך לא עבירה או למצער, לא בטיחותית. אני מחליט לקחת את הסיכון וממשיך. רונן מתקדם קדימה רגלית, כדי לבדוק את ההמשך הקרוב ואני כבר מבין שמחכות לנו הרפתקאות שבאמת לא מאכזבות. הדרך סחופה בחלקה, בורות גדולים בצידה, שיפועי צד ומדרגות סלע.

הגענו לתצפית יפה על הבקעה, הזכרנו רעיון מוזר לפיתוח הבקעה והירדן שלא צלח, הפסקת ביניים לאוכל וקפה וממשיכים.

החלק השני בטיול, עובר בקווי הרכס של ההרים התוחמים את הבקעה ממערב ובשטחי החמרה המעובדים של הבדווים, אך יורד לאחר זמן קצר לתחתית הבקעה. השילוב של טיפוס וירידה של מאות מטרים, חציית ערוצים ודרכים במצב גרוע, שומר את הנהגים בעירנות מתמדת ומספק להם אתגרים מכל הסוגים.

שעת צהרים הגיעה ואיתה הפסקה לאוכל ומנוחה. לא רחוק מאיתנו על אחד השבילים התלולים, ג'יפ צבאי מסתבך ונתקע. החיילים יוצאים ממנו ומנסים להוציא אותו מהבור אליו נכנס. במהלך ההפסקה, בין פיתה לפחית בירה, אנחנו מצליחים לסייע להם ונפרדים מהחיילים לשלום.

אכלנו, שתינו, נחנו, חילצנו, כבר שעת אחה''צ וצריך להמשיך. הטיפוס לסרטבה מתחיל. אל פסגת הסרטבה ניתן להגיע מכמה שבילים ומכמה כיוונים. הדרך שלנו התחילה בנסיעה בשבילים לא מסומנים וכאלה שנראה שלא נסעו בהם השנה, חציית ערוצים (אחרי שמוצאים נקודת חצייה סבירה) וטיפוס מדרום. עם תחילת הטיפוס, עכבה אותנו קבוצת מטיילים עם טנדר שאינו מצליח להתקדם. רמזים עבים והוראות ברורות, הטנדר מתקדם והם ממשיכים. כבר רואים את החרוט המפורסם מקרוב ומגובה העיניים. נשארה עוד מדרגה אחרונה ואנחנו שם. אפילו בשעת אור.

כאמור, הגענו לתחתית מבצר אלכסנדריון בשעת אור, אך כח לטפס רגלית עד למבצר עצמו, כבר לא היה כח. אפילו לספר בהרחבה על המקום לא היה טעם. כמה מילות חובה בכוח, נסיעה קצרה לכביש המטפס כמעט עד לפסגה וסיום הטיול.

כמה מילים לסיום: הדרך בה נסענו (במצבה הנוכחי) אינה מומלצת לנהגים לא מנוסים ולרכבי שטח לא משופרים משמעותית. אלה עלולים להינזק ולאף להמצא בסכנה של ממש. גם כשמצב הדרך סביר, השלמת המסלול ביום אחד (וודאי מהקצרים בשנה) אינה מובנת מאילה, לא כל שכן במצבה, כפי שאנחנו נתקלנו בו. הסיבה המרכזית להספק ולקצב הנסיעה המהיר ולכך שסיימנו את הטיול בהתאם לתכנון, ללא נזקים, ללא תקלות וללא סיכונים, היא בראש ובראשונה הנהגים ורק לאחר מכן רכבי השטח שלהם. בזכות הנהגים ובזכות זה שלא משכו אותי, עמדנו בתוכנית הטיול במלואה. היה לי הכבוד והעונג להוביל ולטייל אתכם, במסלול שהיה בו הכל (כולל מזג אויר מושלם). תודה מיוחדת לרונן ולחברת מכשירי תנועה יבואנית מותג ג'יפ בכלל ורכב העבירות והשיפורים האולטימטיבי בפרט, לארץ. כל טוב, להתראות בטיולים הבאים.