יומן מסע מועדון סוזוקי בבקעת הירדן - 6/1/18

יצאתי מהמושב לכיוון שדמות מחולה

חבורה מדויקת החבר'ה של סוזוקי, כולם הגיעו בזמן ואפשר היה להתחיל את שלב ''ההסברים'' שהיו חייבים לקבל דגש מיוחד לאחר הסערה שהתחוללה יום לפני.

ידעתי שאני חייב לעבור על כל המקרים והתגובות למקרה של החלקה, שיפועי צד, שקיעה וחילוצים.

נראה שהחבר'ה הבינו עניין ולאחר חלוקת מכשירי קשר התחלנו לנוע לכיוון המעלה המקביל לוואדי אום – חרובה.

התחלתי את הטיפוס כשאחרי כ-400 מטר הודיעו לי שמספר שתיים שלי מתקשה וכנראה שיש איזו בעיה טכנית (יונתן בעל ניסיון בנהיגת שטח) ראינו שה-4X4 לא משתלב וגם יש קושי בהנעה. לאחר כמה בדיקות החלטתי להוציא את הלוקרים הידניים שלו בחזרה למצב רגיל, לעשות רוורס או שניים ולשלב שוב. קצת מזל וזה עבד, בעיית ההנעה גם נפתרה עם משחק במגעים והמשכנו במעלה שחשף את הנוף המרשים של הבקעה הירדנית.

בסוף המעלה הדרך שלנו החלה להשתנות מאדמת הלס הנוחה והמסולעת אל אדמת החמרה הבוצית והחלקה אבל החבר'ה התמודדו יפה, שמרו על מרווחים בין הרכבים ולא נרשמו החלקות דרמתיות.

באחת מההפסקות תקלה חדשה אצל יונתן ושוב משולבת, הרכב לא מניע ותיבת ההילוכים תקועה בהילוך קצת גבוהה שיקשה עלינו בהמשך...

לאחר מבט די קצר הבחנתי בקבל מינוס מנותק שבריאן חיבר מחדש ובאמת פתר לנו את בעיות ההנעה. לגבי ההילוך לא היתה ברירה, יוני המשיך בנהיגה מיומנת עד שמעלה בוצי הכריע אותו וכך לאחר ניסיון שלי למשוך לבד הצטרף אלי רונן לשרשרת שהחלה מהרכב של יונתן, לרכב של רונן ואז לרכב שלי וביחד הצלחנו למשוך את הרכב (לאחר לא מעט מאמצים) לכביש המיוכל...
נפרדנו מיונתן שנסע לישוב הסמוך- בקעות ומשם קיבל החלטה לנסוע לאט לאט הביתה למוסך שלו ולטפל בתקלה ביום ראשון על הבוקר. לשמחתו התקלה היתה בעיה קלה של השתחררות מוט ההילוכים מהגיר, בורג או שניים והכל חזר לקדמותו.

ירדנו מכיוון בקעות לנחל תירצה שעדיין שצף למרות שהיה מזוהם מה''שאריות'' של שכם. המשכנו בטיפוס לכיוון מכורה ולקראת הסוף ''אמבטיית מכורה'', נכנסנו חזרה מזרחה מכיוון בריכת יחזקאל לציר העולה לכיוון הסרטבה המיוחלת...

בתוכנית עצירה לצפייה על הנוף המרשים המתגלה במהלך הטיפוס לכיוון המחרוק וכפר הג'פטליק. אבל התחלנו לגלות שביום כזה תוכניות לחוד ומציאות לחוד. ענן כבד עלה לכיוונינו וראינו אולי ל-10 מטר לכיוון דרום מזרח. מה שכן, מידי פעם יכולנו להתבונן דרך החור בענן מה שהיה מרשים בפני עצמו.

מסביר על מה שלא רואים ?

הערפל ומזג האוויר התחילו לסגור עלינו, המשכנו בדרכינו ולאחר העליה לכיוון ציר ''גרינברג'' התגלה פנצ'ר קטן אצלי ברכב וניצלנו את מה שבדיעבד היה הרגע האחרון של שמש נעימה להפסקת צהריים ותיקון הפנצ'ר שלקח כ-5 דקות לאחר בעיות איתור קלות.

המשכנו במסע ויכול להיות שהראש של החברים היה כבר בסרטבה כי בצורה לא ברורה אחד אחרי השני במעלה קטן הצליחו החבר'ה להקלע להחלקה כשבסיומה שיפוע צד במקום לא נעים עם מדרון חלקלק... לשמחתי בשתי הפעמים החבר'ה לא נלחצו למרות שקצת שכחו להפנות את ההגה לכיוון השיפוע, המתינו בסבלנות וכאשר רונן שחילץ איתי את הרכב הראשון הוביל את מי שעבר למקום נוח יותר להמתנה ואני נשארתי על מנת לחלץ את החבר'ה.

הסרטבה כבר החלה להראות באופק אך כפי שיצא לי להכיר לא פעם את השמים השחורים ידעתי שהולך להגיע מזג אוויר שיכול לשנות לנו הכל ולטרוף את כל הקלפים... אז בסוף הסמ''ש האדום, בדיוק במסעף קונייטירה החלטתי לקורא לכל החבר'ה אליי להסבר והתייעצות האם כדאי לקחת את הסיכון? בכל זאת מעלה הסיפון לא דומה למעלות שהיו לנו עד כה וצריך להוסיף לזה את הדרדרת, הבוץ ומה שנראה כמו גשם שלאחר שתי דקות הבנו שלא רק נראה כי כבר החל לטפטף עלינו והתחזק מרגע לרגע.
החבר'ה המנוסים יותר שביינינו הבינו מיד לקראת מה אנחנו הולכים והבינו שזה לא שווה את הסיכון וכך גם השאר השתכנעו ללא צורך בהתערבות שלי. ידעתי שאם ננתח ביחד בהגיון נגיע למסקנה הנכונה שהסרטבה לא מתכוונת לזוז לשום מקום ואפשר להגיע אליה ביום יותר יפה כשגם נוכל להינות מהנוף.

אז שינינו תוכניות והתחלנו לרדת על הציר השחור לכיוון איזור התעשיה של מעלה אפרים בגשם שוטף וערפל.
גם את מדרגת בלקפילד החבר'ה עברו בהצלחה וללא שום שריטה. הגענו לאיזור התעשייה וכל מי שהבין את הדרך המסוכנת שעשינו בעקבות מזג האויר כשמים זורמים תחתינו על המסלול נשם לרווחה.

נשאר לנו זמן אז החלטתי שלא סיימנו ונלך לבקר ולראות מה חדש בעינות פצאל. זרימה גדולה לא היתה שם אבל המים היוצאים מהנביאה נראים צלולים כתמיד, רק הנוף מלא הזבל שמשאירים ''המקומיים'' צורם לעיניים.
לאחר מכן הוחלט שמי שרוצה להמשיך הביתה אז בכבוד ומי שרוצה עוד אטרקציה קטנה והסבר ימשיך איתי לאנדרטת הבקעה ולפסל של יגאל תומרקין שהוקם עוד בשנת 1972 - הנראה מרחוק.

הנוף היה מרשים עם בריכת התנינים ואין סוף מטעי התמרים לרגלינו ובשעה שהחלה לשקוע השמש נפרדנו איש איש לדרכו לאחר חוויה שתישאר איתנו זמן רב.

תודה לכל מי שלקח חלק בטיול, החברות, הסובלנות, הידע והעזרה ההדדית הן המפתח לטיול מוצלח גם אם לא הגענו אל היעד המבוקש, הדרך והאנשים בהחלט עשו את הטיול.
וכשיש כל כך הרבה צלמים ואי אפשר לדעת מי שלח מה- אוכל רק להודות לכל מי ששלח את התמונות הנפלאות שממחישות את הטיול המקסים שלנו ברגעי האור והאפור.

אסיים במה שכתב בכשרון גדול עופר צור שטייל איתנו, כל מילה נוספת מיותרת:

עופר כתב לי מה קרן סרטבה בשבילו-

קרן סרטבה / עופר צור

חלפו שנים רבות מאז שנפגשנו.

גבוהה ונישאה היא. ראשה בולט סביב והיא סימן זיהוי למרחקים.

הדורה ומכובדה. משתייכת היא לשושלת מלוכה יהודית רבת הוד.

ארמון רב תפארת נבנה לה בראשה. הבניה מיוחסת לאלכסנדר ינאי המלך רב המעללים של בית חשמונאי. גם זוגתו שלומציון אלכסנדרה התגוררה כאן ואגדה מסקרנת טוענת כי החביאה כאן את אוצרותיה.

אילו מסיבות נערכו כאן מול הנוף הנשקף סביב.

היה זה הורדוס (שנחשב לגדול הבנאים ומטובי נהנתני החיים) שבחר לערוך דווקא כאן מסיבת תענוגות לידידו הרומאי מרקוס אגריפה. אכן בחירה מצויינת המחזקת את טענתי לייחודיות המקום.

רעידות האדמה והחורבן הותירו את המקום שומם ורק ההילה ידעה לספר על אותם ימי תהילה.

מאמצע המאה ה-19 נחקר המקום וזוהה כקרן הסרטבה (בשמה הערבי) או אלכסנדריון בשמה החשמונאי.

זה המקום שממנו השיאו משואות לבשר את ראש החודש אל הגולה.

זה המקום ששרידיו אפפו אותו בניחוח סודיות שגרמה לחיילים ביחידות עילית לסיים את מסלול הלוחם שלהם בטיפוס המפרך אל ראש הקרן.

היום ניתן לזהות בו קירות מרשימים מהתקופה החשמונאית וכן בורות מים ומערכות הובלת מים משוכללת שאפשרו לקיים חיים מלכותיים בראש ההר הנמצא בלב מדבר שומרון.

לפני כמעט 20 שנים ביקרתי במקום וחותמו טבוע בי. שנים שרציתי לשוב אליה, אל קרן הסרטבה ותמיד צץ מה שלא אפשר. רבות הסיבות למה לא.

אך לעקשנים שבחבורה הדרך הארוכה המפותלת והמסוכנת (אם עושים זאת לא נכון) מתגמדת.

עכשיו העת. ימי החורף המוריקים את הגבעות המתעגלות, האוויר המצטלל והנוף הנפתח למרחוק קוראים לי לבוא.

פרק א תם. המשך יבוא...

קישורים לטיולים של אתר השטח בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן