סיכום טיול מועדון רקסטון במדבר יהודה - 12/9/20

יער הקדושים הוא יער נטוע על ידי הקק"ל בהרי ירושלים, שניטע על שתי גדותיו של נחל כסלון, בין השפלה במערב ומושב שואבה במזרח.
בניגוד ליערות קק"ל אחרים, יער הקדושים ניטע לא רק למטרות ייעור, אלא להנצחתם של מיליון וחצי ילדים שנספו במהלך השואה ("הקדושים"). ביער נטועים כ-6 מיליון עצים לזכר הקורבנות, ובפינות שונות ביער ניצבים מצבות ולוחות שיש הנושאים את שמות הקהילות היהודיות שנמחו. בנוסף, האנדרטאות ביער גם מציינות את חסידי אומות העולם ואת התורמים שאפשרו את הקמת פרויקט זה.
הטיפוס בשבילי היער עובר בנקודות תצפית לעבר היישובים בית מאיר, שואבה ושורש והשיירה גולשת לעבר נחל כסלון.

עין לימון

השיירה גולשת אל נחל כסלון, נוסעת לאורך חלקו ומגיעה לרחבת החנייה של המעיין - שעת בוקר יחסית מוקדמת, המעיין יחסית ריק, המים נקיים ולא עכורים ואנחנו נכנסים לרחוץ. חלקנו מבקרים בנקבה המובילה את המים לבריכה.
עין לימון או עין לימור (ככל הנראה שיבוש השם "עין לַמוּר") הוא מעיין שכבה בנחל כסלון שבהרי ירושלים, כקילומטר מערבית לעין ראפה, למרגלות הר צובה. במקום בריכת בטון קטנה ורבועה הממוקמת בתוך חציבה, שהיוותה ככל הנראה את הבריכה בימי קדם. הבריכה מקבלת את מימיה דרך נקבה באורך 15 מטרים המובילה אליה את מי הנביעה.
לפני מלחמת העצמאות שכן במקום כפר, ששרידיו מכונים היום ח'ירבת אל-עומור, והבריכה שימשה את תושביו. שרידי הכפר ממוקמים על גבעה כ-700 מטר מערבית למעיין. ישנן גרסאות רבות לשם המעיין: "עין אל-עומור", "עין לימור". זקני הכפר עין ראפה הסמוך, מספרים כי שמו המקורי של המעיין הוא "עין לַמוּר" (בצרפתית: "מעיין האהבה"). השם ניתן למעיין על ידי נזירים ונזירות שהיו נפגשים במקום ועוסקים בעניינים ״העומדים ברומו של עולם״. בתקופה מאוחרת יותר, נבנה מעל המעיין הכפר "עין לַמוּר" או "עין אל-עוּמוּר" שנקרא על שם המעיין. ככל הנראה השם העברי "עין לימור" הוא שיבוש השם "עין לַמוּר" ו"עין לימון", השגור, הוא שיבוש של השיבוש.

השיירה מתכוננת לטיפוס אתגרי במעלה צובה, משלבים הילוך כוח ומטפסים את המעלה עד לצומת צובה, דילוג בכביש לכיוון כללי בית זית.
שיירת הרקסטון נכנסת לחורשה, מטפסת את מעלה בית זית בגרסתו העדינה יותר אחרי שהוטמנו בו צינורות גז. עדינה או לא עדינה - עלייה בהחלט לא קלה. בקצה העלייה זוכים להסבר מפורט מנקודת התצפית החולשת על שכונות בירושלים ואתרים אחרים כגון - ביה"ח הדסה, קרית מנחם, הכנסייה הרוסית, עין כרם, מוצא עלית ומושב בית זית. ממשיכים לנוע בחרושה וגולשים למרגלות מאגר בית זית. מאגר בית זית הוא אגם עונתי מלאכותי השוכן בתוואי נחל שורק סמוך למושב בית זית בהרי ירושלים, כק"מ דרומית למבשרת ציון. הסכר והמאגר נבנו בשנות החמישים לשם החדרת מי הגשמים הזורמים בנחל שורק אל אקוויפר ירקון תנינים, אך למעשה המאגר אינו ממלא תפקיד זה, והוא מהווה דוגמה כיצד מחקר הידרולוגי לקוי מביא להחלטות שגויות ולבזבוז כספי ציבור. לאחר שהתברר ל"מומחים" כי מי המגר לא מעשיר את מי האקויפר בצידו המערבי של קו פרשת המים, החדירו מים למי המאגר וניסו לעקוב אחר חלחול המים ולהפתעתם המים - שהיו אמורים להישמר בחלקו המערבי, חלחלו מזרחה ואותרו בואדי קלט(!!). מאז נותר המאגר והפך לאטרקציה מקומית, אוליי תיירותית ויש הטוענים כי שוקלים להסיר את הסכר המיותר. במקום נבנה כרגע כביש 16 שכיום עוסקים בחפירת המנהרות שייצאו בסביבות ביה"ח שערי צדק.

מטפסים במעלה בית זית

אתנחתא של ארוחת צהרים בפתחו של עמק הארזים מתחת למבשרת ציון.
עמק הארזים הוא עמק שבו נמצא אחד מיובליו של נחל שורק היורד מכיוון מוצא ומתחבר לנחל שורק בסמוך לחיבורו עם נחל לוז. אל העמק מתנקז גם נחל חלילים ובסמוך אליו נמצא הגן הלאומי עינות תלם. העמק נתן את שמו לכל האזור הלא-בנוי הנושק לכניסה המערבית של ירושלים, והוא כולל את ערוצי נחל שורק ויובליו בין מבשרת ציון לשכונת רמות אלון והכפר הנטוש ליפתא בירושלים. בעמק הארזים עובר שביל ירושלים. השיירה נכנסת מתחת לגשר הרכבת החדש, חוצה מתחת לכביש 9 ושועטת לעבר ביקור בעין ליפתא או בשמו "עין נפתוח". 10 רכבי רקסטון ממלאים את רחבת החנייה המאולתרת בפאתי הכפר הנטוש, צעידה של כ-7 דקות ומגיעים למעיין/הבריכה הגדולה והנקבה הענקים דרכה זורמים המים אליה. חצי שעה של התענגות בבריכה, סיור בנקבה.

אחד מבתי הכפר הנטוש - ליפתא

בריכת עין ליפתא - מי נפתוח

הכפר לפתא- מאז ועד היום

בתקופה העות'מנית, בראשית ימי הכפר המוסלמי (לפני כן היה פה כפר מקראי יהודי, שהתפרנס מחקלאות ומכירת מים לתושבי ירושלים), התגוררו התושבים במערות חצובות באבן. ניתן להבחין בהן בקושי בצדי המדרונות. זמן קצר מאוחר יותר, סביבות 1596, יצאו תושבי הכפר מהמערות ובנו בתים חדשים וצפופים יותר, בצורת חומה ומגדלים בתוכה. צורת בניה זאת נועדה להגן גם על המתגוררים בבתים וגם על ההולכים בדרכים שביניהם, וסייעה במלחמות שהתרחשו באזור, כמו המלחמה של תושבי הכפר הפלאחים נגד הכובש המצרי במאה ה-19.
עם הרחבת המרכז והתפשטות הכפר גם מספר התושבים גדל וסביב שנות השישים של המאה ה-19 גרו בו 300-400 נפשות. גידול האוכלוסייה הביא עמו גם מבנים חדשים. לצדו השמאלי של העמק, ליד כביש 1, נבנו בתים מודרניים בצורות חדשות, ללא חומה או מגדל ופחות צפופים, מכיוון שהמצב היה יותר בטוח. חלק מהמבנים עדיין ניצבים בצדו השני של העמק. הם בנויים בצורה מלבנית, עם שתי קומות ומדרגות חיצוניות המובילות לקומה העליונה. זו שימשה למגורים, והקומה התחתונה לצאן ולבהמות המשפחה. חלק מהבתים החדשים אף ניבנו על יסודות אלו הישנים. ניתן להבחין בכך, לפי השוני בין אבני הגלם המסותתות יותר. ניתן להבחין גם בכך שכל בית נבנה על חלקת אדמה גדולה, שלא כמו במרכז, ולצידה מבנה ששימש כמחסן לתוצרת החקלאית, בדרך כלל של כמה משפחות ביחד. בתים אלו היו בבעלות עשירי הכפר, שגידלו כבשים ועזים וגם עבדו טרסות של עצי זית, גפן ותאנים. חלק מבתים אלו, שעדיין עומדים כמעט בשלמותם, השתייכו למשפחת המוכתר של הכפר. סמטאות הכפר היוו את חצרות הבתים, היכן שהילדים התרוצצו ושיחקו. במרכז הכפר ובפיצולי הדרך אפשר לראות משטחים של אבנים גדולות, ששימשו כספסלים ויצרו מקומות שיח ומפגש חברתי ותרבותי. בראשית המאה העשרים התרחב הכפר במעלה ההר, "ליפתא עלית", והפך לחלק מהרצף האורבני של ירושלים. אזור זה נבלע היום ברוממה, גבעת שאול ושכונות נוספות בפתחת ירושלים. אחרי מלחמה זו התפתח הכפר מן המרכז כלפי חוץ. בדילוג קטן בהיסטוריה, ובהמשך השביל, נעבור לתקופת המנדט הבריטי ולמסילת הברזל מירושלים לקהיר. חלקים ממנה נבזזו ושמשו כקורות תמך לדלתות ולמרפסות הבתים שחוזקו במלט. את פסי המסילה עדיין ניתן לראות בבירור גם היום. ליפתא נכבשה סופית על ידי צה"ל בסוף מלחמת העצמאות. בפברואר 1948 הכפר היה כבר ריק ומדינת ישראל הצעירה העבירה אליו עולים שזה עתה הגיעו, עקב מחסור במגורים זמינים. מאוחר יותר תושבים אלה עברו ברובם לבתים מודרניים ויפים יותר בירושלים החדשה.

מבנים בכפר ליפתא

בדרכנו למדבר יהודה

דילוג מהיר בכביש 1 עד איזור גובה פני הים, כניסה דרומה למדבר יהודה לשיטוט ותצפיות לעבר ים המלח, טיפוס ונסיעה חוויתית ואתגרים בסכיני השומרוני הטוב, גלישה לואדי קלט וביקור באמת המים העתיקה מתקופת הורדוס.
נסיעה במדבר יהודה הציבה בפני הנהגים והרכבים אתגרים לא קטנים - עליות עם הצלבות, דרדרות, "סכינים" ותצפיות מהממות לעבר צפון מדבר יהודה.

ביקור באמת המים בואדי קלט

כך הסתיים לו עוד טיול מהנה ביותר של מועדון רקסטון.
תודה רבה לכל המטיילים,
ניפגש בטיולים הבאים.

לעוד מסעות והדרכות של אתר השטח:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן