סיכום טיול מועדון סוזוקי בחבל לכיש, דרך שמורת גבעות גד ונחל נועם עד לסכר אדוריים 20/2/2021

יום יומיים לפני שיצאנו לטיול, שאלתי כמה חברים אם לא מחכה לי הרבה בוץ במסלול הזה..? התשובות שקיבלתי כולן היו בסגנון.. "איזה בוץ...? זה לא אזור של הרבה בוץ וגם לא ירד מספיק גשם אז אין לך מה לחשוש..". בקיצר, לא חבר שלהם יותר..

נקודת המפגש שלנו היא תחנת הדלק שבכניסה לישוב שדה משה בקרבת מחלף קרית גת. החבורה מגיעה כולם בזמן ואנחנו מתחילים בתדריך נהיגה ובטיחות לקראת היום המקסים שלפנינו. חלוקת מכשירי קשר ומספרי ברזל לסדר תנועה ואנחנו יוצאים לדרך.
כבר בתחילת המסלול אנחנו חוצים מתחת לכביש 35 והמעבר כולו הוא שלולית ענקית שצריך לחצות. יופי של פתיח לטיול, לתמונות ולמצב רוח של כולם.

אם חשבנו שהשלולית זה מגניב, השביל הבוצי שנכנסנו אליו מיד אחריה נתן לנו להבין באופן ברור, איזה יום מחכה לנו היום. הנוף מסביב מקסים, פריחה משגעת בכל פינה ורוב הזמן אפילו יש לנו שמש ושמיים כחולים מעל הראש. חצינו את יער שחרייה ועצרנו ביער לוקסמבורג לארוחת בוקר.

המשכנו דרך נחל נועם ועצרנו במערות סמך. מדובר ב-18 מערות פעמון יפהפיות שנחצבו בשלוחה קירטונית, בשטח זה נמצאים שרידים עתיקים ממגוון תקופות המעידים על רצף התיישבותי בן 1800 שנה, מהתקופה הרומית ועד העות'מנית (1917). בחלק מהמערות הגג קרס והותיר בור ענק שבכוכיו מקננים דורסים ויונים ומערות נוספות שנותרו שלמות. מקום שקט ויפה ומעל המערות הגן הלאומי שיח' עבדאללה.

נטשנו את נחל נועם והמשכנו לכיוון שמורת גבעות גד, צפונית לשמורת מזרח לכיש בשביל בוצי שהפך לבוצי יותר ויותר ככל שהתקדמנו מזרחה. ממש מדרום לגבעת גד אליה תכננו להגיע, בסוג של "עמק" בין כמה שדות חקלאיים, נכנסנו לבוץ חמאתי שלא נגמר, שלוליות "רעות" וסובארו XV אחת, עמוסה בזוג הורים ושני ילדים קטנים, "יושבת" על תלולית בוץ גדולה רכה ודביקה והם כבר הרבה זמן כאן. מחכים. אין סיכוי שנשאיר אותם כאן למרות שיש לנו עוד כברת דרך ארוכה אחרי לא מעט עיכובים.

בהתחלה ניסיתי לחלץ את הסובארו בעזרת ג'ימני אחד ויחיד, חמוד ואופטימי. זה היה נראה מצחיק שכן כיוון המשיכה הוא בעלייה והג'ימני נועל כרגע צמיגי "סליקס" חלקים לגמרי עם אחיזה שהיא קצת, אבל ממש רק קצת, מעבר לאפס. 4 גלגלים מסתובבים במקום והסובארו לא בכיוון של לצאת, נראה אפילו שהיא מחבקת את תלולית הבוץ חזק יותר ממקודם.

היה ברור שעוד ג'ימני אחד לא באמת יעשה כאן שינוי וקראתי לכל המשתתפים להרתם למשימה. סוזוקי גרנד ויטארה אחד בראש, ברוורס, אליו מחוברים עוד 4 סוזוקים, ג'ימנים וגרנד ויטארות. כולם עם הילוך כוח, רובם עם צמיגי שטח לא רעים שממש לא באים לידי ביטוי כרגע, רצועות בין כולם כולל אחת קינטית שחוברה מהגי'מני האחרון לסובארו עצמה, כדי שיהיה אפשר לשלוף אותה מהחיבוק העיקש של תלולית הבוץ.

סרטון החילוץ:

החבורה שלי עשתה אחלה עבודה, בפועל היו כמה רגעים שכל 20 הצמיגים של 5 הסוזוקים "פירפרו" במקום, אבל לאחר כמה שניות במהלכן כל הרצועות נמתחו, החלה תנועה. כשהתנועה החלה היא כבר היתה חזקה ואחידה ויחד עם האפקט של הרצועה הקינטית, הסובארו נשלפה מהתלולית כאילו לא היתה שם מעולם. החילוץ המדליק הזה עשה את שלו, המשפחה התקועה (כבר לא..) בסובארו לא ידעה את נפשה מאושר, החבורה שלי הרגישו כגיבורי על ואני הייתי מבסוט כי איזה כיף ואני בכלל בעבודה עכשיו..

אנחנו מוותרים על ניסיון מעבר השלולית במקום שבו נתקעה הסובארו, שכן מהצד השני שלה הגיעו שני רכבי סילברדו גדולים וחזקים, שניסו לעבור לכיוון שלנו אבל במקום זה, עסוקים כרגע בחילוץ שלהם עצמם, רק מהצד השני של השלולית.

אנחנו חוזרים כמה ק"מ לאחור ונכנסים לשמורת מזרח לכיש על שביל שמלווה את נחל אדוריים. הנוף מקסים ועמוס ירוק ופריחה משגעת, מרבדים של ירוק בכל מיני גוונים, מעוטרים באדום של כלניות פרגים ונוריות, שקדיות פורחות בכל פינה ולפרות הרבות שמסתובבות כאן יש אשכרה שמחה בעיניים.

הנסיעה לאורך נחל אדוריים בוצית כהלכה, מידי פעם אנחנו יוצאים מהרכבים ואני נותן הסבר על איך כדאי ונכון לעבור את המכשול הבא, שברוב מוחלט של המקרים היה פשוט שביל ארוך ובוצי מאוד. הקושי העיקרי הוא בראש של הנהג שמפחד מהבוץ והפתרון הוא לסמוך על הרכב (ועל המדריך) ולנסות ולדייק את מסלול ההתקדמות תוך תנועה מתמדת.

בסוף כל הבוץ הזה הגענו לחניון סכר אדוריים לארוחת צהריים דשנה, ארוכה ומאוחרת. יחד עם השמש שסגרה לנו את היום, נפרדנו בחיבוקים והתפזרנו הביתה, עמוסים בחיוכים ובערימות של.. בוץ.

תודה רבה חברים,
היה תענוג לטייל איתכם היום,
להתראות בטיולים הבאים.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן