סיכום טיול אתגרי בצפון רמת הגולן – מצומת מחניים לגבעת האם, 23/10/21

המסלול של ציר המוסכים הוא מסלול רמת-גולני קלאסי, השופע סלעי בזלת מאיימים. זה לא מסלול לכל רכב, אבל הוא בהחלט מאתגר – במיוחד נהגים שאינם מנוסים.

נפגשנו בבוקר שישי בתחנת הדלק בצומת מחניים. לטיול זה נרשמו תשעה כלי רכב, אולם ברגע האחרון משתתף אחד נאלץ לבטל עקב תקלה. נשארו שמונה דגמים קשוחים – שלושה רנגלרים (JK, וזוג JL רוביקון), צמד סוזוקי ג'ימניז חדשים, סוזוקי גרנד ויטארה, מיצובישי פאג'רו ומיצובישי האנטר. היכרות, הצגת תוכניות, חלוקת מכשירי קשר, קביעת מאסף – ויצאנו לדרך. רגע לפני שיצאנו, הופתעתי לגלות שבחברתנו נמצא ג'יפ רנגלר JL דיזל – אחת הגרסאות הנחשקות והנדירות של הדגם, המצוידת במנוע V6 בנפח 3.0 ליטר עם 260 כ"ס ומעל 60 קג"מ!

תחילת המסלול עברה בנסיעת כביש רגילה, מנקודת המפגש בצומת מחניים לכיוון מפל ג'ילבון המהמם; אבל עקב אילוצי זמן והרצון להימנע מבעיות חנייה האופייניות לאזור, החלטתי לוותר עליו הפעם. אז נכנסנו ישר לעניינים.

חלק ניכר מהמסלול שלנו מכונה ציר המוסכים (אפשר להעריך מדוע, אבל נשמע לי קצת מוגזם בעידן הנוכחי), אולם למעשה מדובר בדרך הפטרולים הסורית. דרך זו שימשה את הצבא הסורי עד שנת 1967 כציר תנועה לשירות הצבא, ועד היום ניתן למצוא שם שרידי מבנים (הרוסים ברובם) מהתקופה ההיא. כמו כן, בתחילת דרכנו נמצאת גם בריכת הקצינים – אחת מתוך בריכות רבות שנבנו על מנת לשרת את קציני הצבא הסורי; מדובר בבריכות מוצלות, חבויות בין עצי אקליפטוס ועצי תאנה.

הציר עצמו, כאמור, מאתגר – אם כי לא ברמה מוגזמת. רוב האתגר נמצא בקטע הראשון של הציר (70%-80% ממנו), המרוצף באבני בזלת גדולות; בחלק מהמקומות ניכר כי התוואי סודר, ובחלק ממנו נדרש לעלות על הסלעים והאבנים כמות שהם. עבור כלי הרכב הגיבורים שלנו זו לא בעיה, פרט לגרנד ויטארה שהתקשה, מטבע הדברים; הדבר בעניין הקושי הובהר לבעלי הרכב, והם מצידם קיבלו זאת באהבה – ואנחנו כיוונו אותם ככל שהיה נדרש. זה מסלול חוויתי, שווה לקחת את האתגר.

לפתע נתקבלה הודעה בקשר, שאחד הרכבים עצר ל"טיפול קטן". די מהר התברר שלרכב המאסף שלנו – אותו רנגלר דיזל – השתחרר בולם הזעזועים ממקומו; יצוין כי בולמי הזעזועים שהותקנו אינם מקוריים (אולדמן BP-51 הנחשקים). תחילה ניסינו להחזיר את הבולם למקומו, אך למרבה הצער הדבר לא היה אפשרי עקב היעדר אום התואם את ההברגה, כמו גם עקב העובדה שהבולם התעקם. לאור זאת הוחלט לפרק את הבולם כולו ולשחרר את גיא – בעל הרכב – ובניו, לנסיעה הביתה.

המשכנו הלאה. מאוחר יותר, אחרי שעברנו את הדרך המסולעת ואת מעברי המים היפהייפיים – בראשם מעבר נחל ידביר – עצרנו להפסקה בעין מימון. בדרך כלל מעדיפים המטיילים להתפרס בשטח המוצל בקרבת החנייה, אולם אני גם חושף בפניהם את ה-נקודה בעין מימון – אותו מעיין נסתר ונחשק, שהגישה אליו אמנם מעט מוגבלת, אבל שווה את המאמץ. עין מימון (במקור עין אל-מא'מון) הוא שקע מלא מעיינות ופלגים, אשר מסודר ומתוחזק באופן שוטף ע"י קבוצת חיילי מילואים של פלס"ר נח"ל, על מנת להנציח את זכרו של חברם צחי קרייפס ז"ל, שנפל במלחמת לבנון השנייה.

לאחר ההפסקה, המשכנו לכיוון גבעת האם דרך שמורות עין-אלה ונחל עורבים. כאן הציר כבר קל מבחינת העבירות, אבל הדרך מרגשת לא פחות – עם נוף מרהיב על קיבוץ גונן ועמק החולה. בהמשך הגענו לגבעת האם ההיסטורית – גבעה לא גבוהה בפני עצמה (כ-200 מ') אבל עם חשיבות טקטית גבוהה, בשל היותה נקודה גבוהה באופן יחסי. עד כמה הנקודה הזו נחשקת? מעבר לעמדות הירי שבה (עד היום), הנקודה הזו הייתה בשליטה סורית, אח"כ בשליטה ישראלית, אח"כ בשליטת האו"ם ואז שוב בשליטה ישראלית. כיום יש שם בעיקר אתר הנצחה והסברה על מהות המקום.

באתר ההנצחה נתתי קצת רקע היסטורי על המקום, ולבסוף סיכמנו ונפרדנו לשלום.

תודה לכל המשתתפים, נתראה בטיולים הבאים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן