מועדון סוזוקי פושטים על חולות צאלים - 27/11/21

שטחי האש הענקיים של צאלים, או בשפה צהלי"ת - שטחי המרכז לאימונים ביבשה, סגור לטיולים ברוב ימות השנה מסיבות בטחוניות מובנות. אלא שבתוך שטחים עצומים אלה נמצאות כמה שכיות חמדה היסטוריות ששוות ביקור, ואליהן היו מועדות פנינו בטיול זה. עם יד על הלב ורגל על דוושת הגז, הסיבה המשנית הנה הרצון והאהבה של רובנו למשחקי עבירות בחול, ומזה יש לצאלים להציע ללא סוף.
כל קבוצה (השניה בהובלתו של קובי בצלאל) נפגשה במקום אחר ובמקרה שלנו היה זה בפארק גולדה, הסמוך לצומת משאבים וקיבוץ רביבים. הפארק קרוי על שמה של גולדה מאיר שביתה גרה בקיבוץ רביבים, וגם היא בילתה בקיבוץ הדרומי לא מעט. עד לא מזמן היה אגם מלאכותי מלא מים בפארק אלא שכעת הוא יבש, עצוב לראות.
לאחר תדריך בוקר מנהלתי וחלוקת מכשירי קשר יצאנו לדרכנו על הכביש לנקודת העצירה הראשונה ומקום ארוחת הבוקר, האנדרטה ללוחמי הקומנדו הצרפתי. לא מדובר ביחידה של הצבא הצרפתי, אלא כוח שהורכב מחיילים דוברי צרפתית ונלחמו בצה"ל שאך זה הוקם במלחמת העצמאות. רוב הלוחמים שרתו בצבא הצרפתי במחלחמת העולם השניה, בדומה למפקדם תדי איתן (תדה דפרה). יחידה זו נשלחה לאזורי הקרבות הקשים ביותר בגזרת הדרום, וכך מצאה עצמה מובילה את כיבושי משלטי התמילה שהוחזקו על ידי המצרים, מעל ראשית אפיקו של נחל הבשור. במהלך הקרב השאירו החיילים כמה חברים פצועים באפיק הנחל והמשיכו את הלחימה, כשחזרו גילו כי הכוחות המצריים התעללו בפצועים והרגום, לזכרם נבנו אנדרטה ומצפה.

לאחר הסיפור הקשה צריך קצת לשחרר, ואין יותר טוב מכמה דיונות למשחקי חול נעימים בשביל מטרה זו. אז מצאנו כמה דיונות נעימות סמוך לכפר הבדואי ביר הדאג'. נתנו קצת בגז ושיחקנו עד שנמאס לכולם, לשמחנו ללא שבירות או כמעטים מצערים. בדיוק כמו שצריך במשחקי דיונות שכאלו.

המשך חלקו הראשון של הטיול שהיה אגב גם מרביתו בשבילים חוליים, הוביל אותנו אל נקודות העניין הראשית של היום - עתיקות העיר הנבטית רחובות בנגב. עיר זו שמדינת ישראל העניקה לה את השם רחובות בנגב, אך ככל הנראה לא נקראה כך כשאיכלסה דיירים, הנה מרשימה מכמה סיבות. בידודה בתוך שטח אש פעיל הוא אחד מהן, אך לטעמי הסיבה העיקרית הנה שרבים כלל לא שמעו עליה, בניגוד לעבדת או ניצנה לדוגמה. תוסיפו את גודלה העצום, שלא מבחינים בעתיקות עד שעוצרים מתחתם (בסימון שבילים ירוק - הכיוון המומלץ להגעה), משלימים את הקסם של העיר.
אטרקציה מרכזית נוספת הנה הבאר המרשימה שנמצאת בסמוך לעיר, ועומקה אינו ברור על פי המקורות - בין 60 ל-120 מטרים. חברי הקבוצה הסכימו איתי שיותר מעומקה, התושבות המיוחדות לחבלים שנוצרו משנים של שחיקה על ידי החבלים עצמם, לא פחות מרשימות.

חריצי החבלים כפי שנראה בחלקה העליון של התמונה

שעון חורף והשקיעה המוקדמת חייבו אותנו לחטוף בזריזות ארוחת צהריים, כדי שאולי נספיק לעבור את כל מסלול הטיול המתוכנן. כשהגענו אל היעד הבא, קניון הלס המרשים, היה נדמה כי זמן השמש לא יאפשר את חלקו האחרון של המסלול, נחל לבן. חברי הקבוצה שהיו ברורים ביותר ברצונם שלא לפספס את הנחל, התגייסו למשימה וכולם נתנו בגז מבלי להתעכב מדי בדרך ובנחל לבן. הגענו לכביש ולסוף הטיול כמה דקות לפני השקיעה, הזמן הכי יפה של המדבר.

תודה רבה לטלי לוי שארחה אותי במושב הנוסע, ולכל חברי הקבוצה שתרמו לאווירה המיוחדת שהורגשה לאורך כל היום.
שניפגש בטיולים הבאים.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן