בקעת הירדן, איזור מיוחד במינו לטיולי שטח ופחות מטוייל ביחס לנגב או למדבר יהודה וניתן למצוא בו צירים מהממים לאוהבי השטח - החל מצירי נופים, פריחה וגם אלו האתגריים.
יצאנו לתור במרחבי צפון הבקעה, בין נקודות התצפית הישנות של הצבא, הבונקרים המיותמים, סיפורים אודות "ארץ המרדפים" והיסטוריית הקרבות של מלחמת ששת הימים
הדריך: וייזל עדי
09:00 והג'יפאים מסתדרים בטור ברחבת פונדק הדרכים מול מושב מחולה.
כביש 90, בחלקו הצפוני, לא עמוס, בוודאי לא בשעת בוקר מוקדמת של שבת - המפה הטופוגרפית נפרסת על מכסה המנוע ועליה מציירים את ציר הנסיעה. תדריך בוקר, מכשירי קשר, קביעת מאסף ויוצאים לדרך. נקודה ראשונה - ציר הבונקרים מעל הכפר ברדלה.
השיירה נוסעת לאיטה בציר המוביל לעבר "מעלה גיבורים" - דרך טכנית, לא מעט סלעים והנסיעה איטית וכאמור טכנית עד שמגיעים למעלה הגיבורים שקיבל את שמו, כפי הנראה, בשל קרבתו לחר'בת ג'יבריס.
נופיה המיוחדים של בקעת הירדן, הימצאותה מתחת לקו פני הים והיותה המשך טבעי של השבר הסורי אפריקאי, יצרו בה אווירה מיוחדת ומשכו אליה אנשים "מיוחדים", הירדן המתמשך וזורם למן הכנרת בצפון ועד לתוככי ים המלח, יצר שקע צר ומעניין הבנוי נפתולים ובסבך אשלים וקנה אשר צצים בינות אדמת חוואר פריכה המפסלת צורות עתירות יופי בשרשרת, הגבעות העוטפות את הירדן בתרונות – קטרה (ככר הירדן או העור כפי שהוא ידוע במונחו הערבי), יוצר ניגוד עמוק ביותר לצבעה הלבן של אדמת החוואר, עטור הוא באדמת סחף מהרי השומרון ואך טבעי הוא שישמש בסיס איתן להיווצרות היישובים אשר מהווים את שרשרת הביטחון הראשונה בעורף. המייחד את כולם הוא החום האדיר הנוחת על אזור זה בימות הקיץ ומרבית ימות השנה, חום השמש המלווה בגווני הצחיחות.
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה התעמתו ב"קו העוג'ות" הכוחות הבריטים מזה והחזית הטורקית – גרמנית מזה.
ערב הקמת המדינה פשטו כוחות פלמ"ח על גשרי הירדן במסגרת "ליל הגשרים". במלחמת ששת הימים הגיעו כוחות צה"ל עד גשרי הירדן ופוצצו אותם לשם מניעת מעבר כוחות סיוע, ומאז התייצב הגבול לאורך נהר הירדן, והחלה תקופת המרדפים. בשנת 1968 מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית ביחד עם התנועות המיישבות ופיקוד הנח"ל פעלו להקמתה של רצועת ביטחון שנייה אשר תהווה השלמה למערכת ביטחון שוטף אשר לאורך הירדן. ככר הירדן או העור היוותה את הנקודה שנבחרה לאכלס את אותו קו הגנה נבחר כאשר במקביל הוכנה תוכנית לרצועת ביטחון שלישית על גב הרי שומרון ויהודה ואשר לימים נודעה בשמה "תוכנית אלון". ברור היה לכולם כי קו העימות עם ירדן לא יכול להיחסם הרמטית וכי חדירות המחבלים תהיינה דרך החיים הקבועה באזור, אולם במבט שני ברור היה כי אין אפשרות לבלום את החדירה בלא יצירת קו פעלתני אשר ירתיע את החודרים השכם וערב וההתיישבות הינה תשובה.
התיישבות חקלאית בו מעט חקלאים מעבדים שטח גדול היוצר רצף נוכחות פעילה של ישראלים הינה ערובה לביטחון.
ראשונה הוקמה מחולה (1968) כישוב מפריד ומקשר בין בקעת הירדן לבקעת בית שאן. אנשיה הראשונים של מחולה שהוקמה כהיאחזות נח"ל עסקו בפיתוח החקלאות באזור בשילוב עם עשייה צבאית של אחזקת קו ומארבים. כך הוקמו גם שאר יישובי בקעת הירדן. מחולה מרוחקת מן הירדן מאות מטרים בלבד, ממחולה הצפונית התמשך כביש מפותל דרומה אל תוך הבקעה – כביש הבקעה. הכביש מתמשך למצוקי ואדי מלחה ולאחריו נפרשה בקעה קטנה (המח'רוק) ושם במקום מוגבה וצופה על הנוף ממוקמת ההיאחזות השנייה ארגמן, אשר מנציחה את זכר המפקדים אשר מצאו מותם בהגנת הבקעה (אריק רגב וגד מנלה). שם למרגלות ההר הגבוה (סרטבה) נאחזה היאחזות משואה אשר בשמה קושרת אותנו להיסטוריה של המקום – תקופת המשנה, הדלקת משואות. אחרי משואה באה גלגל ותוכנית שרשרת היישובים רוקמת וקובעת עובדות. וכך מארץ המרדפים הופך האזור לחבל התיישבות של 21 יישובים, הראשון הוקם ב – 1968 והאחרון עלה לקרקע בשנת 2002. בשנת 1980 נוסדה המועצה האזורית בקעת הירדן המשתרעת בשטח שבין המורדות המזרחיים של הרי שומרון במערב ובין נהר הירדן במזרח. מצפון – גובלת המועצה האזורית בקעת הירדן במועצה האזורית בית שאן. בדרום – גובלת המועצה האזורית בקעת הירדן בעיר יריחו ובמועצה האזורית מגילות. במערב – מועצה מקומית מעלה אפרים, מועצה אזורית שומרון ומועצה אזורית מטה בנימין.
השיירה מסיימת ללא בעיות מיוחדות את מעלה גיבורים וממשיכה לתור במרחבי צפון הבקעה. חולפים על פני מספר יישובים על "דרך אלון" (היישובים משכיות, רועי ובקעות) ונכנסים לשטח לביקור במאהל בדואי על אם הדרך.
החלטה ספונטנית שהתקבלה בקבלת פנים חשדנית בהתחלה ולאחריה 20 כוסות תה בדואי נמזגו והוגשו לחברים.
השיירה מגיעה לכרמים של בקעות ומתחילה טיפוס באיזור שמורת חרובה, דרך מעלה חרובה עד לראש ההר לתצפית מדהימה לעבר בקעת הירדן.
מעלה חרובה - עלייה טכנית ואתגרית, בחלקה לפחות, סלעים, הצלבות ועוד.
הטיול הגיע לסיומו ונפרדנו לשלום.
תודה לכל המשתתפים, ניפגש בטיולים הבאים!
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
תגובות