יצאתי שוב להוביל טיול עם חבורה נהדרת של א.נשים, משפלת יהודה – יער חרובית, של שבילים זורמים, לאורך של 70 ק"מ בשטח, בעבירות קלה לרכב 4X4 עם הילוך כוח. תצפיות נהדרות על מישור החוף הדרומי, שפלת יהודה, עמק האלה והשבילים הנהדרים של יער עדולם ושל מבואות ירושלים, הרבה היסטוריה, אתרי מורשת ועד ליד קנדי שביער עמינדב
נפגשתי בבוקר שבת בכניסה ליער חרובית, באזור של פארק הלוחם עם קבוצה כייפית של חברות וחברים, שעם חלקם כבר נפגשתי בטיולים אחרים. הרכבים החלו להגיע, אבל רכב אחד, שהגיע מהצפון הרחוק (כפר הנשיא) הודיע שיהיה לו לפחות חצי שעה איחור. על מנת שלא לעכב את כל הקבוצה, אספתי את כולם לשיחת תדרוך על המסלול, על הנהיגה בשטח ועל הנהיגה בשיירה, ויצאנו לדרך לכיוון מצפור יהונתן, על שם יונתן טופז שנהרג ב-92' בהתרסקות מטוס בפיליפינים.
ממצפור יהונתן יש תצפית מרהיבה על מישור החוף הדרומי והערים אשקלון ואשדוד.
במצפור עצרנו לארוחת בוקר קפה ותה, וכשהגיעה שיחת הטלפון מהרכב המאחר שהוא הגיע לנקודת הכינוס, יצאתי להביא אותו למצפור יהונתן שיצטרף אלינו לארוחת הבוקר. עכשיו כל הקבוצה הגיעה ואפשר עם סיום ארוחת הבוקר, להמשיך קדימה במסלול לכיוון תל צפית.
תל צפית בוהק בסלע הלבן שלו ונראה למרחקים. זהו תל ארכיאולוגי, המהווה את נקודת התצפית הגבוהה ביותר במישור החוף הדרומי. שמו הערבי הוא תל א-צאפי שפירושו "הבוהק" וזאת בעקבות סלע הקרטון הלבן של התל. לקראת הכניסה לגן הלאומי תל צפית, עצרנו בצד הדרך למסלול הליכה קצרצר לבאר תל צפית העתיקה. הבאר עמוקה מאוד, מרשימה בגודלה ויש להיזהר כאשר ניגשים אליה. זוהי באר אנטיליה עתיקה שהייתה מצוידת במתקן שאיבה מיוחד. בשנים בהן פעלה היא סובבה מערכת של גלגלי שיניים ושרשרת שעליה היו מורכבות קופסאות פח. המים הועלו באמצעות קופסאות הפח מקרקעית הבאר אל בריכת אגירה וממנה בכוח הגרביטציה אל החלקות החקלאיות, ניתן להגיע ממש עד לבאר עצמה ולהתרשם מגודלה ומעומקה.
לאחר ההתרשמות מהבאר העמוקה, המשכנו בנסיעה מסביב לתל, חלפנו על פני הכניסה לפארק לאומי תל צפית, והמשכו להקיף את התל שנראה היטב מכל זווית.
המשכנו בקצב נסיעה נהדר לאורך השבילים היפים של דרך נוף נחל האלה, שהוא אחד מיובליו של נחל לכיש. נחל האלה, נחשב לאחד הנחלים הנקיים והשמורים בארץ. ולבסוף הגענו ללוזית - מושב בשפלת יהודה, שידוע בעיקר בזכות מערות לוזית, שהן מערות המוכרות בכינוין מערות הפעמון, בשל צורתן המזכירה צורה של פעמון. חצינו את הכניסה למושב על מנת לחצות את הכביש לכיוון פארק בריטניה ומצפה משואה.
פארק בריטניה, שהקמתו החלה בשנות ה-50 בסיוע ומימון קהילת יהודי בריטניה, משתרע כיום על 40,000 דונמים ואפשר למצוא בו המון שבילים לטיול ופינות חמד לקפה ופיקניק. אנחנו המשכנו לטפס למעלה לכיוון מצפה משואה לביקור במגדל תצפית האש המתנסה לגובה של 8 מטר בנקודה הגבוהה בלב הפארק עם נוף עוצר נשימה לכיוון מערב לשפלת יהודה ומישור החוף הדרומי ולכיוון מזרח לפארק עדולם, גוש עציון ומבואות ירושלים.
עלינו על הרכבים והמשכנו לכיוון מזרח לפארק עדולם – צרפת (איך לא, מול פארק בריטניה חייב להיות משהו צרפתי). פארק מערות עדולם, המיוער ברובו, מכיל שרידים ארכאולוגיים מתקופות שונות ונקרא על שם העיר המקראית עֲדֻלָּם, הנזכרת בתנ"ך, ומזוהה בתל עדולם שבתוכו.
בפארק מספר חירבות היסטוריות מתקופת הישוב היהודי מימי בית שני, דגומת חירבת מדרס או חירבת עתרי השוכנת על גבעה בגובה 406 מעל פני הים, ליד הכניסה לפארק. במקום יישוב מתקופת בית שני. בכפר מקוואות רבים, מבני ציבורי גדול (כנראה בית כנסת) וגתות רבות, וכן חירבת בורגין, עליהן דילגנו והמשכנו בשביליו הנהדרים של הפארק ישירות לכיוון תל עדולם.
בהגעה לתל עדולם מצפה לנו שביל עם עליה חדה לכיוון התל, בתל עדולם שרידי עיר מקראית מרכזית המזוהה עם עדולם המקראית ומראשה נשקפים הנופים המרהיבים של דרום השפלה, הר חברון ועמק האלה. התל נמצא על גבעה המתנשאת לרום של 441 מ' מעל פני הים, שם למעלה, לאחר הליכה קצרה לכיוון מזרח, בצילו של עץ אלון ענק, אנחנו מגיעים לנקודת התצפית המרהיבה לעמק האלה ומבואות ירושלים הפרושים תחתינו.
הירידה מהצד המזרחי של התל קצת יותר מאתגרת, אבל שווה את הנופים המדהימים שפרושים מתחתנו. כולם חצו את הירידה ללא כל בעיה והמשכנו בדרכנו לשמורת הטבע סנסן.
השבילים של שמורת הטבע סנסן, המשתרעת על שטח של 14,294 דונם, כבר מזכירים לנו שאנחנו נמצאים באזור מבואות ירושלים - יותר סלעיים, יותר אבנים וכיוון כללי למעלה כל הזמן. הר סנסן מתנשא לגובה של 733 מ’ מעל פני הים ומוכר גם בשם ג’בל סנאסין, כשבמורדות השמורה עובר נחל סנסן שנמתח לאורך 14 ק”מ בהרי ירושלים ומסתיים בחיבור לנחל האלה.
אנחנו מתקדמים לאט בקרקע הטרשית לכיוון גבעת הקרב, מדברים קצת של שיירת הל"ה, המיתוסים המרכזיים של מלחמת העצמאות, על מוסר הלחימה וטוהר הנשק של צה"ל. באמצע הדרך לחניה של גבעת הקרב, יש ערמת אבנים מסודרת שחוסמת את המשך הנסיעה לשביל ההליכה שמטפס לאנדרטה לזכר הלוחמים. בהתייעצות מהירה עם עופר אוגש ולאור המרחק ומזג האוויר החם, החלטתי שלא נתקדם ברגל לגבעת הקרב. סובבנו את הרכבים והתרכזנו מתחת לעץ גדול לשמוע את מורשת הקרב של מחלקת הל"ה. המקום מרגש והמעמד מרגש.
חזרנו לרכבים והמשכנו לכיוון צור הדסה. את הישוב חצינו בזריזות ונכנסנו לפארק בגין. כל אזור פארק בגין מלא בשרידי בוסתנים, טרסות עתיקות והמון פינות חמד. יש כאן מספר רב של חניוני יום, כאשר החניון שאליו אנחנו מכוונים הוא “חניון עין קובי”. המעיין מצוי בניקבה תת-קרקעית והוא מזרים את המים לבריכה. המים זורמים בנקבה באורך 12 מטרים אל חדר איגום תת-קרקעי בעל קמרון בסגנון רומי ובו בריכה המלאה במים כל ימות השנה.
בחורשה היפה עצרנו לארוחת צהרים מאוחרת, ישבנו בבריזה של אחה"צ, אכלנו ושתינו קפה. היו גם ניסיונות לרדת לתוך הנקבה וללכת לאורכה.
לאחר המנוחה החלנו לנוע לתוך גן לאומי נחל רפאים, זהו נחל אכזב בהרי יהודה, המנקז את כל אזור דרום מערב ירושלים וסביבותיה. אורך הנחל כ-20 ק"מ ויש בו שביל לנהיגה כייפית, שביל נפלא עם נוף מדהים, מפותל וזורם. חצינו את גשר הרכבת הישנה לירושלים, גשר קובי, והמשכנו לטפס לכיוון יד קנדי.
הגענו ליד קנדי שנמצאת ביער עמינדב, האנדרטה סגורה לשיפוצים. נתתי עליה הסבר קצר, ומשם המשכנו בהליכה קצרה למצפור ארתור רובינשטיין, שנמצא ביער עמינדב שניטע בסיוע התזמורת הפילהרמונית. לאחר מותו ב-1982, קק"ל נטעה חלקה לזכרו ביער ובשנת 1983 השיקו את המצפור לזכרו שעוצב ע"י הפסל ישראל הדני מלוחות אבן ירושלמית ושיש. ליד הפסל יש מצבה קטנה עם אפרו של רובינשטיין.
בנקודה הזו התכנסנו לשיחת פרידה קצרה והתפזרנו איש איש לדרכו.
חברות.ים, היה תענוג גדול להכיר אתכן.ם היום בטיול משפלת יהודה, יער חרובית ועד למבואות ירושלים - יד קנדי. קיבלנו נופים נפלאים, אתרים היסטוריים ומורשת קרב וגם מזג אוויר מצויין. שאפו על נהיגה מקצועית וחלקה בקצב מעולה. ותודה לכן ולכן על יום טיול נפלא ומלא חוויות. היה לי העונג להוביל אתכן/ם. מקווה להיפגש איתכן/ם בקרוב שוב בשטח.
סעו בדרכים בטוחות!
שלכם,
עופר עתיר
למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן
תגובות