טיול מועדון סוזוקי דרך הבשמים קבוצת דרור ברלי 10/2/24

זה לא סוד שטיולי מועדון סוזוקי חביבים עלי במיוחד. קודם כל, אלה האנשים – חבורה שמחה וכיפית שהתגבשה עם הזמן בטיולי המועדון, האנשים הכירו בטיולים והפכו לחברים גם מחוץ לפעילויות המועדון ועבורי כמדריך זהו מכפיל כוח רציני ביותר. שנית, כלי הרכב – ג'ימנים, גם במצב סטוק מהחנות, הם עיזי הרים קשוחות שמעטים המכשולים שיכולים להן. וגם כש"מתחלקת" לנו לתוך חבורת הגמדים המרושעים איזו גרנד ויטארה, אין מה לחשוש – גרנד ויטארה הותיקה מתגלה תמיד כזאב רציני בעור כבש – רכב שטח עם יכולות הרבה יותר גבוהות ומרשימות משניתן לנחש מחזותו החיצונית ה"עירונית-עדינה".

ההיענות לטיול היתה גדולה וחייבה לחלק אותו לשתי קבוצות. הקבוצה הקטנה יותר של הוד פדר נפגשת בערבה ותנוע בנחל נקרות בכיוון עליה, כולל טיפוס אתגרי במדרגת נקרות ומעלה דקלים. הקבוצה שלנו, הגדולה יותר, תיסע במגמת ירידה (שלא פחות מאתגרת!) ונפגשת במצפה רמון בשעה מוקדמת יחסית. כן, זה מאוד רחוק, שלוש שעות נסיעה מהצפון הקרוב או שעתיים מהמרכז זה עניין לא פשוט, במיוחד בג'ימני שעל הכביש אינו רכב סו-קולד "מפנק ומהיר" במיוחד... (אל דאגה, בשטח הוא מפצה על זה, ובענק!) מה שמצריך להשקיע בהשכמה מוקדמת במיוחד – אבל המסלול שלנו היום קצת ארוך (כ-72 ק"מ) וכולל אלמנטים של עבירות שמעכבים את קצב ההתקדמות, ועל מנת להשלים אותו לפני רדת החשיכה צריך להתחיל מוקדם, יחסית.

מצד שני, נקודת המפגש היא גם נקודת הכניסה לשטח. כולם דואגים לתדלק ומיד אנחנו משולבים בהנעה כפולה ונעים לאורך "גן הפסלים" וציר מצוק המכתש. תצפית ראשונה מעל לגבעת געש והסברים על מכתש רמון – המכתש האירוזי הגדול בעולם שהוא תופעה ייחודית מסוגה. נופו של המכתש הוא לא פחות מאשר עוצר נשימה, אבל אין לנו יותר מדי זמן לבזבז ואנו ממשיכים בדרכנו לכיוון מזרח, מתפתלים בערוצו של נחל לילי, לקראת עצירה שניה בראש מעלה מחמל, למרגלות מיצד מחמל. כאן, הסבר על קצא"א ועל ציר הנפט, וגם על ה-"V" המפורסם של מעלה מחמל וההסטוריה הג'יפאית שלו....

מעלה נוח המפורסם הוא הציר דרכו אנו יורדים למכתש רמון – אחרי שבשנה שעברה גבה לא מעט קורבנות, המעלה יושר ושוטח ונכון להיום הוא קליל והמעבר בו, לשני הכיוונים, לא מאתגר גם ג'יפונים נטולי הילוך כוח, אם כי ניתן כבר לזהות את הסימנים המעידים שהמדרגה המפורסמת מתחילה לזקוף שוב את ראשה.... בשנה הבאה האתגר כנראה יחזור לעצמו עם כל מה שמשתמע מזה....

בתחתית המכתש, בקעת מחמל ובקעת ארדון. הציר הופך מטרשי לחולי והמהירות עולה, ואיתה גם שוועת האנשים לעצירת אוכל. ואין מקום מתאים לארוחת צהרים מוקדמת מאשר בצל עץ השיטה המפורסם שבנחל ארדון המרהיב, עם צבעי האדום והדייקים הדרמטיים שלו – אותן "פריצות" של מגמה לוהטת מתוך מצוקי הסלע, שהתקררו בבת אחת ונראים כמו טריזי ענק חדים. השביל החולי והנעים לתנועה בנחל ארדון לא מרמז על הדרמות והאתגרים שנפגוש בעוד כמה דקות, במדרגת נקרות....

בפרסת נקרות אנו פונים שמאלה, לכיוון ערוצו הצר, המצוקי והדרמטי של נחל נקרות. כאן השביל כבר לא חולי ולא מלטף. סלעים ובולדרים ומדרגות אבן הם רק המתאבן לקראת המעבר ההכרחי בסדרת מדרגות הסלע הגדולות והמאיימות שכמו תמיד, תפוסות ע"י קבוצת ג'יפים שהגיעו מכיוון הערבה. מה עם הקבוצה השנייה שלנו? אהה, הם כבר עברו כאן ועלו דרך מעלה דקלים ולכן פספסנו אותם.... לא נורא. עד שחבורת הגרנד-צ'רוקים והלנדקרוזרים סיימה לטפס, הנהגות והנהגים שלנו עומדים ומסתכלים ולומדים את הבעייתיות של המעבר הזה.

בירידות, לכאורה, אין בעיה. הגרביטציה דואגת שכולם יעברו, בדרך כזו או אחרת... החוכמה היא רק לרדת בבטיחות, כי ירידת המדרגה האחרונה משולבת גם בתמרון צפוף על מדף סלע ברוחב רכב אחד לקראת פניית 90 מעלות שמאלה. מי שמתמקם לא נכון מול המדרגה, ייפול תרתי משמע, לשיפוע צד קיצוני ויזכה לבחון את חוזק הגג...

אבל בדיוק בשביל זה אני כאן. הכיוון החיצוני מוכרח להתבצע בסבלנות, תוך התעלמות מהערות והתערבויות חיצוניות מצידם של כל מיני פרשנים, וחשוב מאוד לדייק כאן. כל סנטימטר קובע. מצד שני, הג'ימנים (וגרנד ויטארה קצרה אחת) מוכיחים כאן שהגודל לא רק שלא קובע, לפעמים הוא רק מפריע! המימדים הזעירים וזויות המרכב המעולות מסייעים לתמרן אותם בדייקנות ולהביא אותם לרדת את המדרגה בזוויות קרובות לאופטימליות, וכך מהר מאוד (יחסית) כולנו מסיימים לרדת בקלות מפתיעה, כמו גם במהירות ובאופן אלגנטי.

"גן הסלעים" לעומת זאת, הוא מלכודת נבזית. זה לא נראה קשה, אבל לרכבי שטח גדולים המעבר מאתגר ומציב מלכודות להתקע בהן על הגחון, אבל מסתבר שגם מאחורי הגה הג'ימני צריך להיות עירני ומדויק וקשה להימנע מכיוון חיצוני כאן, מה שגוזל את הזמן שלו ומשכנע אותי שלא טעיתי כשקבעתי את שעת המפגש לשעה מוקדמת יחסית. אבל גם כאן, אחד היתרונות הגדולים של ג'ימני הוא שגם אם הוא נתקע, אפילו דחיפה קלילה מוציאה אותו החוצה בקלות....

לתצפית ממיצד קצרה הנבטי המשוחזר למחצה הגענו לקראת שקיעה. אבל השמש עדיין תלויה בשמיים וטרם צללה אל מאחורי המצוקים, מה שמשאיר לנו עוד חצי שעה של אור לרדת במעלה קצרה – מעבר קצר יחסית, אבל מאתגר, שעם השנים ואלפי כלי הרכב שכתשו אותו ובהיעדר תחזוקה, הפך למרושע גם בירידה, עם נקודה אחת צרה על סף המסוכנת – זהו לא בדיוק המקום להיתקע ולהתעכב בו כשמעט האור מאיים לברוח תוך כמה דקות.

כולנו סיימנו לרדת בשלום ומכאן אנחנו כבר בתחילת החושך – השביל החצצי המתפתל בין השיטים בנחל קצרה בואכה מואה כבר לא מאתגר בעבירות, אבל זה בדיוק הזמן והמקום לחטוף בו פנצ'רים או לנגוח איזו אבן שנסתרת בצללים הארוכים של תחילת החושך ועלולים להטעות אותנו – זה בדיוק הזמן להרגיע ולהוריד קצב. נשארו לנו רק קילומטרים ספורים וכמה דקות עד כביש 90, כבר אין יותר אתגרים ואין מה למהר כי נקודת סיום על כביש 90 ליד שער הכניסה ל"דרך הבשמים" כבר ממש מולנו.

עוד טיול של מועדון סוזוקי הסתיים בהצלחה והיה מעולה כמו תמיד, ועכשיו נשאר לנו לנפח אוויר בצמיגים ולהתחיל בדרך הארוכה הביתה. אז כרגיל בטיולי מועדון סוזוקי ובפעם המי יודע כמה – היה כיף ענק! חבורה מצויינת שבכל פעם גורמת לי להינות מטיול כמו עם חברים ופשוט לשכוח שבעצם באתי לעבודה ואני כבר מתגעגע – נתראה בטיולים הבאים!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן