טיול מועדון סוזוקי נחל צין - 28/9/24 קבוצת דרור ברלי

יש בנגב כמה מסלולי ג'יפים שאני אוהב במיוחד. כאלה שאני נהנה לחזור אליהם שוב ושוב ואף פעם לא נמאס לי מהם - המסלול של נחל צין המזרחי, במקטע שבין מעלה עקרבים לכביש 90, הוא אחד מהם. אורכו של חלק השטח בו הוא פחות מ-30 ק"מ, אבל איזה שטח! ברוב הזמן נמצאים במצב 4LOW, שפע אתגרי נהיגה טכניים שדורשים נהיגה זהירה וכיוון, נופים עוצרי נשימה - אין במסלול הזה רגע אחד דל!

כמקובל בטיולי מועדון סוזוקי, הקבוצה מתמלאת מהר מאוד ונפתחת קבוצה שניה בהובלת גיא זילברמן שגם היא התמלאה. המפגש של הקבוצה שלי בדימונה ולאחר שכולם הגיעו וחלוקת מכשירי הקשר, אנו יוצאים לנסיעת כביש לא ממש קצרה דרך כביש 25 וכביש 206 אל הכביש המנדטורי הפתלתל המוביל אל ראש מעלה עקרבים.

בראש מעלה עקרבים, האנדרטה של חיל ההנדסה שסלל את המעלה אי שם בשנת 1950, וזה גם המקום לקצת תוכן - לספר על הפיגוע הקשה שאירע כאן ב-17 במרץ 1954 - טבח של 12 נוסעי אוטובוס אגד שחזר מאילת.

מכאן גם נשקף הנוף הפנורמי עוצר הנשימה של בקעת צין ממערב למזרח, עם הר צין, מפעלי הצין, עין עקרבים ועין צין, מצלעות קמר חצרה - כל צפון-מזרח הנגב נפרש כאן מתחתינו.

יורדים בסרפנטינות של מעלה עקרבים - הכביש צר ולא מתוחזק ושוליו מתפוררים/קורסים, ויש לנהוג כאן לאט ובזהירות. כניסה לשטח בשביל האדום ופנינו מועדים לנקודה בה נערוך ארוחת בוקר.

לאורך הצין כמעט ואין נקודות מוצלות, בוודאי לא כאלה שיכולות לארח קבוצה גדולה, אבל קרוב יחסית לכניסה לשטח ישנו ערוץ נחל שגדותיו מציעות מעט צל של שיחים, זמן מצויין ללעוס משהו ולבשל קפה ראשון.

ועכשיו משלבים 4LOW ומתחילה החגיגה. במסלול הצין אין רגע אחד דל ואין ישורות שנמתחות יותר מ-200 מטרים. כל הזמן עליות וירידות וסיבובים וצלילות לדרופים עמוקים וטיפוסים תלולים. צריך להיות עירני, מפוקס, ולדעת להפריד בין מראות הנוף המדברי המסיחים את הדעת לבין הצורך לשמור את הרכב על השביל.



בירידת "מעלה הסכין" הבורות נראים עמוקים יותר מאז הפעם האחרונה בה ביקרתי כאן, שלושה שבועות קודם לכן.... מי חפר אותם ככה? ואולי זו תחושתי מאחורי הגה הג'ימני, רכב קטן וקצר שבורות כאלה משפיעים עליו הרבה יותר, נכנס לזוויות פוטוגניות (ומפחידות). החבר'ה זקוקים להכוונה כאן, חלק מהם גם חוששים, וזה מובן. אבל בפועל לא מתעכבים.

בואכה גבי צין, הסכר והמדרגה המפורסמת, עוד כמה מכשולים קטנים. בכל זאת זה מועדון סוזוקי, הנהגות והנהגים מנגנים על הג'ימנים (וגם הגראנד-ויטארה) ואנחנו לא מתעכבים. את המדרגה מטפסים מימין - שם היא קצת פחות מרושעת, וגם כאן, כולם עולים בקלילות, ולקראת שעות הצוהריים המאוחרות אנחנו בתחתית מעלה אשמדאי - כאן פוגשים מצוק שמייצר צל משיב נפש, וגם את הקבוצה של גיא.

בזמן שהחבר'ה מסיימים לאכול, הקבוצה של גיא מטפסת במעלה, וגיא קורע צמיג. קורה. זה מבאס, אבל חלק מהתחביב. בזמן שהוא מחליף גלגל, אני מעלה את הקבוצה שלו במדרגה הנבזית של אשמדאי, כולל ג'ימני אחד מהדגמים הישנים, נטול TC ו/או נעילות שקצת התקשה, נגרר באמצעות רצועה ע"י חן שלא הפסיק לפזז מסביב בג'ימני המשופר שלו והכניס הרבה צבע ושמחה לכל סיטואציה. לאחר מכן העליתי גם את הקבוצה שלי... לא באנו להתפנן אלא לעבוד!

מכאן, קפצנו לביקור קצר ב"שער אשמדאי" המרהיב (הכניסה הדרום מזרחית למכתש הקטן) שמצריך סטייה מהנתיב. לאחר הביקור במקום חוזרים לציר, שכאן משנה צבע לכחול ולא בכדי - מכאן הנחל המלווה אותנו הוא נחל חצרה והאתגר שהוא מזמן הוא "מעבר חצרה" - ירידה תלולה, מדרגות, פנייה חדה ימינה והדובדבן שעל הקצפת - מדרגה אלכסונית גבוהה - גם זה מכשול שכבר הפיל בפח לא מעט נהגים, ומוטב לעבור אותו בעזרת מכוון חיצוני.

עצירה אחרונה ליד ה"מרפסת" של מפל חצרה, נקודת צפיה ידועה ומועדפת בזמן שטפונות. אנחנו כרגע בסוף הקיץ ושטפונות הם חלום רחוק, אבל האור הרך והצבעים של שעות הדמדומים שלקראת שקיעת השמש, ביחד עם יופיו של המקום, מייצרים חוויה מיוחדת ומומלץ לעצור כאן לקפה אחרון.

סיום על כביש 90. סיכום טיול ופרידה לשלום מהחבורה הנהדרת שמבחינתי הופכת כל טיול מועדון לכיף גדול. נתראה שוב בטיול הבא!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן