סיכום טיול ג'יפים אל "חזיון הנרות" במרסבא - 17/12/2024

בקצרה - ב-17/12 מצויין יום מותו של אחד מנזירי מדבר יהודה, אולי מהחשובים, המפורסמים והקדושים של נזירות המדבר - ושמו סבאס, אותו אחד שהקים את מנזר המרסבא, מהמנזרים העתיקים בעולם, מדהים ביופיו ונמצא, לא פחות, בצפון מדבר יהודה - לא רחוק מנבי מוסא - איזור ים המלח.
נזירי מנזר המרסבא (מר סבאס), כ- 12 בערך שחיים במקום המופלא הזה נכון להיום, מציינים את יום מותו של סבאס הקדוש, בהדלקת נרות על הגדה המזרחית של נחל קדרון, מול המנזר עצמו ובצורה זו מתייחדים עם זכרו - התופעה רבת השנים מביאה אלפים של אוהבי שטח, נצרות וסתם אוהבי טבע, להיות חלק ממחזה מיוחד במינו.
מי שמתפעל את "האירוע" הם בדואים/פלסטינים מהכפרים ליד שגילו הזדמנות להרוויח כסף. סדרנים עם וסטים זוהרים מכוונים את באי המקום למקומות חנייה ומבקשים טיפ, דוכני קפה, בקלאווה ושלל מתוקים, סחלב, תה ועוד מטעמים כמיטב המסורת הערבית פזורים באיזור המנזר ומולו - וככה, ה-17/12 מתארך לשבוע, כמעט, של הפנינג מדברי, ימים לפני ה-17, וכמה אחרי ה-17.

אז קודם כל איפה ממוקם מנזר המרסבא ולמה כ"כ הרבה מדברים עליו?

מנזר המרסבא, השייך לזרם היווני אורתודוכסי, ממוקם בצפון מדבר יהודה, על גדות נחל קדרון, לא רחוק מציר בקעת הורקניה. נחל קדרון היה במשך שנים רבות אחד הנחלים המזוהמים בישראל. סיבת הזיהום היא שפכים, בעיקר של מזרח ירושלים, המוזרמים אל הנחל ללא טיהור או אחרי טיהור חלקי בלבד. ביוני 2020, החל מיזם שיקום הנחל הכולל הנחת תשתית הולכת שפכים חדשה, פינוי פסולת בניין ואשפה, וקליטת כל השפכים במתקן טיהור השפכים "אוג" סמוך לצפון ים המלח.
המנזר קיים כ-1500 שנים ברציפות, אחד ממספר מנזרים המפוזרים במדבר יהודה ונחשב לראשי, אותו מנזר הידוע בטיפיקון שלו, סידור הנחיות בדבר התפילות והטקסים של הכנסייה האורתודוקסית, שהוכר כטיפיקון הסטנדרטי הראשון. טיפיקון זה ריכז את אורחות החיים, התפילה והמנהגים של הנזירים המוקדמים בארץ ישראל, במצרים ובאסיה הקטנה, והורחב ועודכן במאה ה-7 ובמאה ה-8. בשל קרבתו של המנזר לירושלים, כונה לעיתים טיפיקון המנזר בשם "טיפיקון ירושלים". טיפיקון המנזר הגיע לקונסטנטינופול ושימש כבסיס לגלגוליו הרבים של הטיפיקון האורתודוקסי עד ימינו.

מיהו אותו סבאס הקדוש

סבאס נולד בשנת 439 ' בקפדוקיה למשפחה נוצרית מיוחסת, אביו היה קצין בצבא הביזנטי שקיבל הצעה לרילוקיישן לאלכסנדרייה בזמן היותו של סבאס כבן 5. ההורים נסעו וסבאס עבר לגור אצל אחד מדודיו, ולאחר מספר מחלוקות עבר מבן משפחה אחד למשנהו עד שהתבגר, אז הסתכסך עם מי מדודיו על כספים שהשאירו הוריו לטובת גידולו.
אז הוחלט שסאבאס יעבור לחיות במנזר (מה שהיום היו שולחים לפנימייה כזו או אחרת). במנזר נמצא כי סבאס תלמיד מבריק, היה מקפיד על הגעה לתפילות, מגיע בין הראשונים ועוזב אחרון, יודע בע"פ פרקי תהילים ודן בסוגיות רבות שבהחלט לא מתאימות לנער בגילו (18 לערך).

כבר אז שמו של סבאס הלך לפניו, שמו פורסם כתלמיד חכם בקרב המורים, אבי מנזר רבים וכד'.
אז החליט סבאס כי ברצונו לעלות לארץ הקודש למנזרים בירושלים. סבאס הגיע ועבר בין המנזרים החשובים והידועים בירושלים בעיקר בשל בקיאותו וחוכמתו. לאט לאט סיגל לעצמו חיי נזירות מיוחדים במינם, חיי בדידות, חיי פרישות והיה נפגש עם אנשי המנזר רק בסופי השבוע. חיי בדידות שעד היום מאפיינים את חיי נזירי המדבר.

בשלב מסויים ביקש סבאס לעבור לחיות באחד ממנזרי מדבר יהודה ושם מעמדו קיבל תאוצה. כמובן ששמו הלך לפניו, תלמידים רבים מהמנזר רצו בקרבתו, לשמוע את שיעוריו, לשמוע אותו דן בסוגיות רבות ולינוק מחוכמתו.
כך החל סבאס, אולי בלי שרצה, ליצור סביבו קהל מאמינים רב - מעין "גורו", עד שצבר כמות של מאות ואולי אלפי מאמינים שחיו את חייהם באותו סגנון חיים של סבאס, חיי פרישות, בדידות וכד'. סבאס הקים מנזר, אותו מנזר שהיום מוכר לכולנו כמנזר המר - סבא = מר סבאס. בשנים האחרונות לפני מותו, מעידים המקורות כי במנזר חיו אלפי נזירים. מותו של סבאס ב-5/12/532, הפך מהר מאוד ל "יום חגו של הקדוש הנוצרי".
(הבדל של 13 ימים בתאריך בין לוח שנה הגריגוריאני בו אנו משתמשים לבין הלוח היוליאני עליו מסתמכת עד היום הכנסיה האורתודוקסית). הצלבנים שהגיעו אל ארץ הקודש במאה ה-12, לקחו את עצמותיו של הקדוש לוונציה. רק בינואר 1964, במהלך ביקורו של האפיפיור בארץ הקודש, הוחזרה אחר כבוד גופתו של סבאס ישירות מוונציה אל הכנסיה המרשימה שבלב המנזר.

חזיון הנרות

וכך כל 17/12, מציינים נזירי המדבר את מותו של סבאס הקדוש באמצעות הדלקת נרות בגדה המזרחית מול המנזר.
אם נאמר את האמת, הנזירים עושים זאת בצורה מאוד אינטימית, אך המקומיים - בדואים או פלסטינאים מהכפרים הסמוכים, זיהו פוטנציאל עסקי אדיר, והחלו למלא את כל הגדה המזרחית, ובשנים האחרונות גם מעט מהגדה המערבית, במאות (לעיתים אלפי) נרות. הדבר מזמין אלפים של אוהבי טבע, שטח, נצרות ובכלל להגיע למקום כל 17/12, שם מוכרים המקומיים את מרכולתם האותנטית, בקלאווה, קפה, כנאפה ושלל מתוקים כמיטב המסורת והמנהגים הערביים. ראו כי טוב, וה "חגיגות" מתחילים לעיתים ב-15/12 ומסתיימות ב-22/12. מקומיים הלבושים בווסטים זוהרים מכוונים את מאות!! רכבי השטח לחניות "מסודרות", גובים טיפ עבור שמירה על הרכבים, מקימים דוכני קפה ותה ומסתובבים בין כל באי ההפנינג, ביניהם גי'פאים, רוכבי אופניים, הולכי רגל המגיעים בהליכה ארוכה, עשרות טיולים מודרכים ובקיצור תצפית המנזר, ואיזור המנזר עצמו, פשוט מתמלא באלפים רבים של ישראלים ואחרים.

למסלולי טיול במדבר יהודה - הקליקו כאן

למנזר יכולים להכנס רק גברים, הנשים מורשות להכנס למבנה הנמצא בחלקו הדרומי של המנזר - עזרת הנשים של מנזר המרסבא.
ההפנינג הזה גורם למתיחות בין הנזירים למקומיים שלא מעט פעמים מתייחדים עם זכרו של הקדוש, בהדלקת נרות סמוך למקום קבורתו (גופתו החנוטה נמצאת בחדר במנזר), ופחות בגדות הנחל כנהוג. ה-17/12 הוא היום בו מגיע הארכיבישוף לתפילה, ואחריו פמליה של עשרות רכבים ונוצרים בעלי מעמד גבוה.

שיירת הג'יפים

וככה, אחת לשנה, יוצא אתר השטח הישראלי עם שיירות ארוכות לטיול קצר ובסיומו ביקור במנזר, בתצפית. בשנים עברו היינו חונים את הרכבים בצידו של המנזר, השנה, משיקולי ביטחון, בחרנו לחנות בצידו המזרחי של המנזר וירדנו ברגל לגדה המערבית לצפות בנרות שהשנה היו מצומצמים ביחס לשנים עברו (אולי בגלל המלחמה).

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן