אחרי שבוע גשום מאוד ברוב אזורי הארץ וקור עז שנתן תחושה שהחורף באמת הגיע, הרווחנו שבת נעימה להפליא, עם מזג האויר ליום יפייפה ומושלם לטיול בערבה ככה שאין פלא שהתמלאו מהר 2 קבוצות של מועדון סוזוקי.
קבוצה ראשונה שהוביל דרור ברלי יצאה מצוקים שבכביש 90 וסיימה בבאר אשלים בכביש 40.
במקביל אליהם, הקבוצה השניה - הקבוצה שלי, עשתה את אותו המסלול רק הפוך.
נפגשנו בבוקר בשעה קצת מאוחרת לבדרך כלל... כי בכל זאת נקודת המפגש הייתה די רחוקה.
בממוצע של 3 וחצי שעות נסיעה ולא בגלל שרובנו מתזמנים "זמן ג'ימני".
אלא כי חברי הקבוצה הגיעו ממספר מקומות רחוקים בארץ.. חיפה, רעננה, תל אביב ואפילו אילת.
לאחר קפה ותדרוך בנקודת המפגש בבאר אשלים יצאנו לדרך לתוך נחל פארן העצום והמרשים!
אציין גם שהוא הנחל הרחב ביותר בישראל..
כעבור נסיעה קצרה יצאנו מפארן אל נחל ציחור, או בערבית ואדי סוח'יר, שפירושו: נחל האבנים הקטנות.
התכנון שלנו להגיע אל ארמון ציחור. כדי להגיע לשם, עלינו לטפס בנחישות את מעלה מנוחה.
כל נהג שילב להילוך כוח והציג יכולות נהיגה טכנית מרשימות בצליחת המעלה.
באותה נקודה ידעתי שהחבר'ה מביני עניין ולא רק בגלל שהם נוהגים בסוזוקי!
ירדנו רגלית לנקיק סלעים צר שעורר סקרנות רבה אל הנגלה לנו - ארמון ציחור.
בארמון עצמו יש רחבה סלעית גדולה שמוקפת מצוקים גבוהים תחת כיפת השמים.
התרשמנו מאוד והודינו לאיתני הטבע שיצרו את המקום המרשים הזה.
המשך הנסיעה שלנו היה לכיוון מזרח ברכס מנוחה, עמק דממה ומישור בוהר.
הדרך כללה עליות, ירידות ופיתולים בנוף מדברי של גבעות ועצים עתיקים ומרשימים במעברי נחלים.
פנינו צפונה למעבר עשת בירידה.
מעבר עשת זהו מעבר טכני צר וכייפי כשברקע יש נוף לפארן (הישוב).
המעבר הצריך מעט הכוונות והרכבים הציגו ביצועים יפים בהצלבות.
דרך תלם עשת הגענו למפלי יהושוע שם עצרנו להפסקת צהריים.
התקבצנו כולם יחד על שולחן אבירים ארוך שנמצא במקום והתכבדנו בצ'אי מדברי מעולה שהכין חבר הקבוצה יענקל'ה מאילת.
לאחר שאכלנו והרגענו את הרעב עלינו לתצפית מרהיבה של מפלי יהושוע.
בחזרה אל ההגה - בשיירה מסודרת חזרנו למקטע נוסף בנחל פארן עד לציר המעיינות שאליו התחברנו בסמוך לגידולים החקלאיים של המושב.
בציר המעיינות הצפנו וחצינו את נחל ברק ואת נחל זעף.
עברנו מעלות ומעברים שהרגישו פשוטים עבור סוזוקי בעלי הילוך כוח!
כשהגענו לפיצול למורד עשוש או למעקף - שלשם פנינו הפעם, אל "קיר הצעקות" הסברתי שהדרך השניה מובילה למעלה עשוש המפורסם..
חבר בקבוצה אמר ש"קיר הצעקות" נשמע מפחיד מלרדת את עשוש.
הרגעתי אותו והסברתי שקיר הצעקות למעשה הוא מצוק עשוש והסיבה לשם "קיר הצעקות" היא שהקיר הגדול מייצר הד חזק ושווה לצעוק בו (קיר הצעקות נקרא גם האמפיתאטרון).
הדרך לשם הייתה קסומה ומיוחדת.
דהרנו כשיירה במרווחי אבק בשבילים לצד קירות גבוהים של מצוקים עוצרי נשימה ולרגע אחד אתה פתאום קולט כמה שאנחנו קטנים ביחס לטבע.
המשכנו לנקודת העצירה האחרונה לפני שנצא אל הכביש - להפסקה של קפה בעץ של עשוש.
כל אחד הוציא את מה שיש לו לכבד לצד הקפה וישבנו ודיברנו על היום שחווינו וכמה שווה היה לקום מוקדם בבוקר ולהגיע לערבה!
סיימנו בצוקים בכביש 90, ניפחנו אויר בגלגלים, תדלקנו ויצאנו עם חיוך גדול על הפנים לנסיעה ארוכה הביתה.
נהנתי לפגוש ולהכיר, תודה לכל המשתתפים בטיול.
*ממליץ לגלול למטה להמשך תמונות מהטיול
בונוס הפתעה לאלבום תמונות הטיול:
צלם: אסף ניניו
תגובות