סיכום טיול מועדון סוזוקי רמות מנשה - 4/7/25

ושוב מגיע היום הזה בחודש של טיול מועדון סוזוקי, אבל הפעם, המלחמה הקצרה בין ישראל לאיראן והטילים שהתעופפו כאן, אילצו אותנו לדחות בשבועיים, אבל מועדון כמו סוזוקי לא יוותר על מנת האוויר הצח והנוף הירוק-כחול אל תוך הוריד, וכך יצאנו בבוקר יום שישי 4/7/25, יום ההולדת של אמריקה אחותנו הגדולה, לטיול המועדון החודשי. והפעם מתגלגלים הג'ימנים לאיזור האהוב על כולנו במיוחד - לא רחוק ולא נידח, אבל כזה שמספק כל צורך של כל ג'יפאי במנת שטח, אויר טוב, אוירה ועבירות, בלי להרחיק יותר מדי מהבית.

"ההר הירוק כל ימות השנה,
אני עוד חולם ושואל
לנשום רוחותיך כבראשונה,
לשכב בצילך כרמל".

את השיר "ההר הירוק" של הגבעטרון כתב יורם טהרלב ז"ל לכבודו של הר הכרמל הסמוך, שנשקף מולנו מצידו השני של כביש 67 (ואדי מילק) כשאנחנו עומדים על פסגת נ.ג. 186. אבל אין ספק שהשיר הנפלא הזה מתאים מאין כמוהו גם לאיזור הנרחב שמחולק לשניים על ידי כביש 6, לשמורת הר חורשן ואיזור רמות מנשה.

שמורת הר חורשן היא שמורת טבע ברמות מנשה, כק"מ מזרחית-דרומית למושבה בת-שלמה. במרכזה של השמורה מצוי הר חורשן, גבעה בגובה של 178 מטר מעל פני הים.

ההר מצטיין בצמחייה שבו, החורש הטבעי ודרכי המעבר המצויים בו בכל רמות העבירות, שמרחיבים את ליבם של מטיילי השטח - החל מהולכי הרגל ורוכבי סוסים, אופני שטח, אופנועי שטח וטרקטורונים, נהגי רכבי שטח החל מקרוסאוברים רכים, דרך רייזרים וג'יפים ועד למפלצות עבירות - כל אחד ימצא כאן שבילים ואתגרים כלבבו וגם אנחנו פוקדים את האיזור בתדירות גבוהה בהדרכות נהיגת השטח שאנו מקיימים כאן (קישור להדרכות). קרבתו לנתיבי התחבורה והעבירות הנוחה בתוכו עשתה אותו לאתר פופולרי. לנוחיות המסיירים בשמורה נקבע לדרכים הפנימיות "מיספור" כפי שמקובל לגבי כבישים.

למטייל העצמאי: מסלול טיול מהר גחר להר חורשן

ליד השמורה מצויות שתי שמורות נוספות, בעלות ייחודיות שאין לשמורת הר חורשן: שמורת אלונה ובה מערכת נקבות ופירים שהוליכו מים לקיסריה, ו"שמורת נחל דליה ויובליו" ובה אחד עשר מעיינות, חלקם בזרימה כל השנה.

מין הסתם, לאחר חורף דל במשקעים שחווינו השנה, רוב המעיינות והנחלים לא בדיוק זורמים. "יבשים" או "זירזוף דק" יהיו תיאורים מדויקים ותואמים יותר למציאות של קיץ 2025 וזה קצת חבל, אבל המים נמצאים כאן ויעיד על כך הנוף הירוק והרענן גם בשיא הקיץ וכולנו מקווים שהחורף הבא יהיה נדיב יותר במשקעים ויחזיר עטרת מעיינות שופעים ונחלים זורמים ליושנה.

אז איפה היינו ומה עשינו?
נפגשנו בתחנת "דור אלון" בצומת עדה, נכנסנו לשטח לא רחוק ממושב אביאל לאורך נחל תנינים, נסענו בינות לכרמים של נחל סנונית, דילגנו בין סלעים ובולדרים ביער חן ועצרנו לארוחת בוקר נינוחה בצל העצים שליד "המזבח" ביער חורשן.

מכאן טיפסנו בשביל "סובב-פיסגה" (השביל האדום) אל ראש הר חורשן, וירדנו לכיוון עין משרה, כאן חן והג'ימני הכסוף המשופר-קצה שלו, זחלו בנחת את "המעלה הלבן" בעלייה ובירידה כאילו הוא חניון של מרכז קניות.

___________________________________________________________________________

לקריאה נוספת: עלייה שנכשלה
למי זה לא קרה? מנסים לעלות עלייה חדה ובאמצע נעצרים! עכשיו השאלה מה עושים? מה הסכנות והכי חשוב: איך יוצאים בשלום מהמצב הלא נעים?
לכתבה

המשכנו מזרחה וטיפסנו לנ.ג. 186 שהוא הנקודה הגבוהה ביותר בשמורת הר חורשן, כאן יש שתי דרכים: הימנית לרגועים שבאים רק לטייל, והשמאלית בינות לטרשים ולסלעים לקרביים ומחפשי האקשן. אני ממש לא מתפלא שהרוב בחרו בנתיב המאתגר יותר, שלא בדיוק מזיז משהו לג'ימנים, גם כשהם במצב סטוק מהחנות, ללא הגבהות, מיגונים וצמיגי שטח... חתיכת עז הרים, הממזר היפני הקטן הזה.

גלשנו מהנ.ג לכיוון ציר המוביל, עברנו במנהרה מתחת לכביש 6, עצרנו ליד עין מחוללים למפגש קצר עם הקבוצה השניה של הוד, וליד עין-דמומית עלינו לקטע קצרצר על כביש 672, כדי להיכנס שוב לשטח ליד מושב עין העמק.



התכנון היה לעצור בעין-ריחניה שבשמורת נחל השופט, הלא-הוא "מערת הריינג'ר" המפורסמת - פלגי מים צלולים בין סבך קנים מצל. כאן תמיד היה כיף לשבת קצת וילדים קטנים יכלו לרחוץ ולהשתולל כאן בשמחה רבה. למרבה האכזבה התברר שהשטח נשרף כולו (פגיעת טיל איראני?... נפילת רסיסי יירוט?.... שריפות בעקבות שרב?... או סתם הצתה ע"י "מטיילים"/"צעירים"? .... אין לדעת). כך או כך, מדובר בנזק כבד לטבע ובאובדן עצוב של פינת חמד נדירה שספק גדול אם תשתקם אי פעם. וגם אם כן, ייקח לה הרבה מאוד זמן. חבל כל כך.
חציית מעבר מים עמוק ופוטוגני בנחל השופט מובילה אותנו לכיוון עמק השלום ויער הזורע, כאן ערכנו את הפסקת הצהרים ליד "הבקתה" ביער עין השופט, שנבנתה ע"י בני הנוער מהמוסד החינוכי "עין אפרים" בעין השופט.



אחרי מילוי הבטן והרגעת הרעב, המשכנו לכיוון עין-אג"מ (מקום קסום, אבל קטן מכדי להכיל את כל הקבוצה שלנו. מסתבר שגם כאן עברו הונדליסטים שניפצו את שולחן האבן היפה שעמד כאן במשך שנים) וחתכנו מערבה לעין-כפר, בתקווה לשכשך רגליים במים הקרירים. חבל שמיעוט המשקעים הותיר את בריכת המים הקטנה שבתוך מבנה הבטון כמעט ריקה ודי מעופשת - בקבוצה חלחלה ההכרה שכנראה הפעם לא נזכה לטבול במים....

עוד כברת דרך קצרה של טיפוס לגבעה 400 והנוף הפנורמי שנשקף ממנה (ביום טוב רואים את החרמון מצפון-מזרח ואת חדרה והים מדרום-מערב), ומכאן דילגנו במשעולי יער-מגידו אל ציר נחל קיני המקביל לכביש 65 (ואדי ערה), אחד הצירים מרהיבי העין שמסתבר שגם כאן היכו שריפות מקומיות בעקבות נפילת שברי מיירטים במהלך המלחמה.
לסיום, התייצבנו בתחנת הדלק של צומת מגידו לסיכום ותודות.
עוד טיול של מועדון סוזוקי הסתיים בהנאה ובשלום, ללא נזקים וללא דרמות - כרגיל, כיף גדול להוביל אתכם ולבלות במחיצתכם, ואנחנו נתראה שוב בטיול הבא!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן