טיול מועדון סוזוקי 24/10/2020 - נחל תבור ורמת סירין

ג'יפאים הם כמו חיות בר חופשיות בטבע – הם צריכים חופש ומרחבים. סגר כפוי שעוצר מדינה שלמה ומשאיר אותם בבית, ללא אפשרות (חוקית) לצאת לשטח, הופך אותם לחיות שסגורות בכלוב - חסרי שקט ועצבניים. לכן היה רק צפוי שברגע שהממשלה משחררת לנו קצת את הרסן, נחזור לטייל והג'יפאים יתייצבו בהמוניהם. זה נכון במיוחד כשמדובר בבעלי סוזוקי 4X4, ג'ימני וגראנד ויטארה, שרובם ככולם מטיילים מושבעים ושהשטח מדגדג להם בקצות האצבעות 24/7. ורק רוצים לשלב Low, מתגעגעים לאבק, לסלעים, לבוץ, למעלות ולמורדות....

ההיענות הגדולה לטיול ב-24/10 הביאה עימה את החובה הנעימה לפתוח קבוצה שנייה, וכך הגענו בבוקר שבת לתחנת הדלק בשדה נחום שעל כביש 71, סמוך לבית שאן, כדי לאסוף את הקבוצה שלי. (חיים המדריך השני, קיבל את הקבוצה שלו בתחנת הדלק בצומת גזית על כביש 65).

10 סוזוקים, מתוכם שישה ג'ימנים, מהדגם החדש המרובע והמתוק שאני מאוהב בו וגם ותיקים יותר מהדור הקודם, שלוש גראנד ויטארה ועוד אחת מהדגמים הראשונים של סוף הניינטיז. וגם הג'ימני "שלי" (הלוואי שיהיה שלי יום אחד....) - ה-2019 הלבן-ידני של "מכשירי תנועה", עם יונתן, הג'וניור שלי שמכור לטיולים ומתבאס כשהם מסתיימים וצריך לחזור הביתה.... חלק גדול מהקבוצה כבר היה אצלי בהדרכות ונסע איתי יותר מפעם אחת או פעמיים בטיולים – כשמכירים, זה הכי כיף. הם מכירים את ההתנהלות והשגעונות שלי ואני את שלהם, יודע שהם מיומנים, מכירים היטב את הרכב שלהם ונוהגים טוב בשטח, וסומך עליהם. ואכן, בכל טיולי סוזוקי אתגרי עבירות לא מאטים אותנו והקצב שלנו מצוין.

חיש קל אנחנו יורדים מאיזור התעשיה שדה נחום אל נחל יששכר. למרות שכבר סוף אוקטובר והסתיו אמור להיות בעיצומו, הקיץ ממאן לברוח. לא לוהט כמו באוגוסט אבל עדיין חם, הגשם עדיין מתבושש והנוף עדיין מעט צהבהב, יבש וקוצני - אבל הוא מרהיב כמו תמיד. בתא השטח הזה מסתובבות חיות בר לרוב שכבר לא כל כך חוששות ממטיילים וניתן לראות לא מעט צבאים מדלגים, חזירי בר ודורבנים, תנים ושועלים, ציפורים לרוב וכמובן הבקר שמתענג על שפע המרעה, רובץ בשטח באדישות ולא בדיוק ממהר לקום מאמצע השביל, גם מול שיירת ג'ימנים צבעונית שמתקרבת אליו....

יופיו של המסלול הזה, בעובדה הוא לא באמת קשה (למי שמקלים ראש ומזלזלים, תגיעו לכאן בשיא החורף. אחרי גשמים שוטפים, כשהזרימה בנחלים תתחזק והמעברים יעמיקו מעבר לגובה הגלגל, הבורות יהפכו לשלוליות ענק עמוקות והבוץ המפורסם של נחל תבור ינפח את שריריו, ואז נדבר...) אבל עדיין מצריך לא מעט שימוש במצב Low ועם אינספור מעברי מים, עליות וירידות בשיפועים משובבי נפש, אין בו רגע אחד משעמם. מטפסים אל רמות יששכר, חוצים בדהרה את השדות וחותכים ימינה למצפה דביר, הממוקם בין "אחוזת שושנה" של משפחת הר-ציון לבית המבצר הצלבני של כוכב הירדן (גן לאומי בתשלום) כדי לצפות על עמק הירדן, לשמוע בקצרה את סיפורו של מאיר הר ציון ולפרוש לארוחת בוקר מאוחרת.

מאיר הר ציון, אחוזת שושנה וכוכב הירדן

מאיר הר-ציון (נולד ב-8 לאוגוסט 1934 ונפטר ב-14 למרץ 2014) היה לוחם קומנדו ישראלי, מלוחמי יחידה 101 ומגיבורי פעולות התגמול בשנות ה-50. עוטר בעיטור העוז, מפקדה הראשון של סיירת הצנחנים וממקימי סיירת מטכ"ל.

הר-ציון נולד בהרצליה כמאיר הורביץ. בהיותו בן שלוש עברה המשפחה לרשפון, שם נולדו שתי אחיותיו, שושנה (1936) ורחל (1939). כשהיה בן 14 התגרשו הוריו והוא עבר עם אביו לקיבוץ עין חרוד כאשר אמו ואחיותיו עברו לקיבוץ בית-אלפא הסמוך. בנעוריו בעין חרוד הקדיש את רוב זמנו הפנוי לצפייה בטבע ולסיורים רגליים וצבר מוניטין כטייל, סייר ושדאי מיומן. טיולים אלה חרגו לעיתים מגבולות מדינת ישראל.

בחג הסוכות של 1951 יצאו הר-ציון בן ה-17 ואחותו שושנה בת ה-15, לטיול בגליל, שחלקו האחרון היה הליכה מאגם החולה לאורך הירדן כאשר נקודת הסיום אמורה הייתה להיות בכפר-נחום שעל שפת הכנרת. במהלך הטיול חצו את האיזור המפורז ואת גשר בנות יעקב שעל הירדן שהיה אז קו הגבול בין ישראל לסוריה, נשבו על ידי ערבים חמושים ולאחר חקירה הועברו למשרד חקירות סורי בקוניטרה, משם הועברו לבית סוהר צבאי בדמשק. בתקופה בה הוחזקו בכלא, ישבה שושנה בחדר עם צעירה ישראלית נוספת. לאחר כחודש בכלא הסורי הם שוחררו בתיווך האו"ם והצלב האדום.

ביולי 1952 התגייס הר-ציון לנח"ל ושירת כמדריך טירונים, שירות שאותו מצא כלא מספק, משום חוסר הפעילות הקרבית שבתפקיד. באותה תקופה הוקמה יחידה 101 על ידי אריאל שרון כיחידת הקומנדו הייעודית הראשונה של צה"ל, ובזכות השם שיצא לו כסייר, צורף הר-ציון ליחידה כלוחם וכמפקד ולקח חלק פעיל ובולט בפעולותיה. בין היתר פיקד על מבצע "כפפות משי" - פשיטה בחברון שנחשבה לקשה במיוחד עקב תנאי מזג האוויר החורפיים והשטח ההררי. הכוח צעד 42 קילומטר בליל שלג, ביצע את המשימה ובכך הציב רף חדש לדבקות במשימה עבור היחידות המיוחדות בצה"ל.

עם מיזוג היחידה לגדוד הצנחנים 890 והקמת סיירת הצנחנים, מונה הר-ציון למפקדה הראשון. לאחר מכן קיבל את הפיקוד על פלוגה א' שהפכה לסיירת צנחנים. אריק שרון כתב עליו, "תוך זמן קצר הפך מאיר ללוחם הנועז ביותר של יחידה 101 והצנחנים, לסייר מעולה ואולי המעולה ביותר שידע צה"ל מעודו". בהמלצת הרמטכ"ל משה דיין הוסמך לקצונה מבלי שעבר קורס-קצינים והוענקה לו דרגת סגן זהו מקרה נדיר והיחיד בתקופת דיין.

ב-1952, בשנת שירותו הראשונה ולפני שהועבר ל"יחידה 101", ערך הר-ציון מסע רגלי יחד עם חברתו רחל סבוראי ל"עיר האסורה" פטרה בירתם של הנבטים שבשטח ירדן. מסעו זה עורר השראה בקרב בני נוער ישראלים רבים שביקשו אף הם לערוך מסע דומה. חלקם קיפחו את חייהם במהלכו של המסע.

ב-23 לדצמבר 1954 יצאו שושנה הר-ציון וחברה עודד וגמייסטר בני ה-18 לטיול במדבר יהודה. השניים נרצחו, וגופותיהם נמצאו לאחר שישה שבועות תחת גל אבנים באפיק נחל ערוגות מצפון-מערב לעין גדי, במרחק 7–8 ק"מ מעבר לגבול עם ירדן, בשטח שבו התגורר השבט הבדואי א-רשאידה. לאחר כמה חודשים הסכימה ממשלת ירדן לביקור משקיפי או"ם במקום, לצורך השבת הגופות.

בתגובה לרצח, בלילה שבין ה-4 וה-5 במרץ 1955, יצאו לאזור מאיר הר-ציון (שפרש זמנית מהשירות בצה"ל כ-3 שבועות לאחר הרצח) וחבריו מיחידה 101 יורם נהרי, זאב סלוצקי ועמירם הירשפלד, ופשטו על מקבץ אוהלים בדואים משבטי עזאזמה וג'הלין בוואדי אל-ע'אר ממערב לעין גדי, כ-9 קילומטרים מעבר לגבול בשטח ירדן, וכנקמה על רצח שושנה ועודד, הרגו חמישה צעירים בדואים. בדואי נוסף, זקן, שוחרר כדי שיספר לבני שבטו מדוע נהרגו האחרים.

הר ציון וחבריו נעצרו בשובם וראש הממשלה משה שרת ביקש להעמידם לדין באשמת הריגה או רצח. שרת התייחס לאירוע ביומנו כ"תקרית מהסוג החמור ביותר". שרת טען כי אם לא יתקיים משפט פלילי נגד הנוקמים, "לא נינקה בעיני דעת הקהל, גם לא נהיה זכאים לדרוש מהמדינות השכנות כי ייענשו רוצחים". שרת מפרט ביומנו ששר הבטחון דוד בן-גוריון מסר בישיבת הממשלה שהתכנסה למחרת, דו"ח מפורט של פרטי המקרה: "איך תפסו ארבעת הבחורים שלנו נערים בדואים, אחד אחד, ואיך הובילום לוואדי ואיך רצחום בתקיעת סכינים זה אחרי זה, ואיך ניסו לחקור כל אחד לפני מותו בדבר זהות רוצחי הנער והנערה ונבצר מהם להבין את התשובות על שאלותיהם, כי לא ידעו כלל ערבית". בן-גוריון הציע להעמידם לדין וועדה בת 3 חברים שכללה את ראש הממשלה, שר הביטחון ושר המשפטים החליטה באותו יום שיהיה זה בפני בית דין צבאי, אולם באותו ערב התברר כי העניין אינו בר-ביצוע ושרת החליט להעביר את החשודים לידי המשטרה, לאחר שהחשודים סירבו לדבר בחקירה ולא הודו באשמתם.
עלה החשד כי לצורך הפעולה הנוקמים קיבלו עזרה בנשק, מזון ובניוד אל הפעולה ובחזרה ממנה מאריק שרון שהיה אז מפקד גדוד צנחנים, וגם כי הרמטכ"ל דיין עצמו ידע על המבצע. בשיחה בין שרת לבן-גוריון, טען שר הביטחון כי "ידו של הצבא לא הייתה במעל", אך ראש הממשלה טען כי שרון סייע למבצע בכל האמצעים הצבאיים שבידו. משה שרת ביטא ביומנו את חרדתו ממצב של היפוך נורמטיבי: "תהיתי על מהותו וגורלו של עם זה, המסוגל לעדינות נפש כה דקה, לאהבה עמוקה כזו של הבריות... ועם זה הוא מוציא מתוך שורות טובי הנוער שלו בחורים המסוגלים לרצוח נפש בדעה צלולה ובדם קר"

מתוך חשש כי סנגורם של הר-ציון וחבריו, עו"ד שמואל תמיר, ינסה להעניק למשפט גוון פוליטי שבו יכוונו חצים נגד מדיניות החוץ והביטחון הרשמית של מפא"י, החליטו הרמטכ"ל ושר הביטחון שהארבעה לא יועמדו לדין, כאשר הסיבה הרשמית הייתה חוסר ראיות. לאחר 20 יום במעצר לצורך חקירה, שוחררו הארבעה והר-ציון חזר לשורות הצבא.

במקום הירצחם המשוער של שושנה ועודד בנחל ערוגות, הוקמה אנדרטה מאולתרת על ידי המשפחה.

הר-ציון עוטר בצל"ש על חלקו במבצע "עלי זית" בליל 11 בדצמבר 1955 בו פיקד על כוח בן כשבעים לוחמים מסיירת הצנחנים. בשנת 1973 הומר הצל"ש בעיטור העוז.

במהלך פעולת התגמול על משטרת א-רהווה בדרום הר-חברון בספטמבר 1956, נפצע הר-ציון קשה בצווארו. חייו ניצלו הודות לתושייתו של הרופא הגדודי שביצע בו ניתוח מורכב בשדה הקרב, בתנאי חושך ותחת אש. הר-ציון שרד את הפציעה בסופו של דבר, אך נותר עם 80% נכות. בין היתר, ידו הייתה משותקת חלקית, ומיתרי קולו נפגעו.

בסוף שנות ה-50, לאחר שהתאושש חלקית מפציעתו, נמנה הר-ציון עם מקימי סיירת מטכ"ל ושימש בה כקצין-הדרכה (כאזרח עובד צה"ל). במלחמת ששת הימים הצטרף לסיירת צנחנים של חטיבה 80 בפיקוד מיכה בן-ארי ולחם עמה בחזיתות ירושלים ורמת-הגולן.

במלחמת יום הכיפורים עלה הר-ציון לרמת הגולן על אף מגבלותיו הפיזיות בשל נכותו, חילץ פצועי צה"ל מהשטח הסורי. מספר פעמים אף התחזה כמת כשעברו בסמוך לוחמים סורים. את פועלו זה, כמו גם השתתפותו הפעילה בלחימה במלחמת ששת הימים, ביצע בהתנדבות למרות שכנכה צה"ל לא חלה עליו חובת התייצבות בשעת מלחמה.

משה דיין כתב על מאיר הר-ציון בספרו "אבני דרך" (1976): "בעיני, הר-ציון הוא החייל הטוב ביותר שקם לצה"ל.... כוחו לא היה במתן הוראות לאחרים, אלא בהבנת המתרחש בשדה הקרב, בידיעת המעשה הנכון ובכושרו המופלא כלוחם."

ב-1959 הר-ציון ואשתו רות הקימו את ביתם - "אחוזת שושנה", על שם אחותו של הר-ציון, מדרום לאתר "כוכב הרוחות" (כאוכב אל האווא) שמצפון לבית-שאן, שם נולדו ארבעת ילדיהם. הם הקימו במקום חווה חקלאית לגידול בקר. קברו של הר-ציון נמצא בתחומי החווה ובניו מתגוררים בה עד היום והיא פעילה.

הפציעות משירותו הצבאי הותירו אותו נכה וחמורה במיוחד הייתה הפציעה בצווארו, שהקשתה עליו לדבר. ב-1968 יצא לאור הספר "פרקי יומן" בעריכת נעמי פרנקל שבו חלקים מיומנו שתיארו את מסעותיו כנער וחוויותיו כלוחם ומפקד בצנחנים. לאחר מותו חולק הספר למסיימי קורס קצינים בבה"ד 1.

מאיר הר-ציון נפטר ב-14 למרץ 2014 בגיל 79. הוא נטמן בי"ד אדר (פורים) תשע"ד באחוזת שושנה.

מבצר כוכב הירדן שמצפון לאחוזת שושנה ידוע גם בשמות "יפה-נוף" ו"כוכב הרוחות" בעברית, או "כאוכב אל-האווא" (כוכב הרוחות) בערבית, ו"שאטו-בלוואר"/"קוקט" בצרפתית. הוא גן לאומי (מוסדר, כניסה בתשלום) ואתר ארכיאולוגי בשולי הגליל התחתון בין הכנרת לבית שאן. במקום שרידים ארכיאולוגיים מתקופות שונות בהם חורבות יישוב עברי קדום, שרידי מבצר צלבני גדול ומפואר ושרידי יישוב ערבי. ממוקם על פסגה בגובה 312 מטרים מעל פני הים ושיפוליה המצוקיים הם בגובה 550 מטרים מעל לעמק הירדן הפרוש לרגליה ממזרח.

לאחר המנוחה, ירדנו בשביל תלול ודרדרתי לנסיעה טכנית מענגת רצופת עליות, ירידות ומעברי מים בערוצו של נחל תבור, למנוחת קפה וטבילה קלה בעין-רכש – מעיין פסטורלי שקיבל את פנינו כאילו לפי הזמנה – נקי, שקט וריק לחלוטין מקבוצות מטיילים נוספות. לאחר מכן, המעוניינים וחובבי האקשן יכלו גם להתעמת עם מעלה קצרצר ורצוף הצלבות, על מנת למתוח קצת את המתלים....

תצפית נוספת, הפעם על צפון עמק הירדן, הכנרת ובקעת יבנאל, במצפה אלות המפורסם ("החללית"). סוף המסלול כבר ממש קרוב, אבל מבט בשעון מראה שהקצב שלנו היה טוב, אולי "טוב מדי".... נותרו עוד שעות אור לנצל ומכיוון שאנשי סוזוקי רק רוצים עוד שטח וזורמים עם יוזמות ורעיונות להארכת המסלול, הוחלט פה אחד להמשיך ולחרוג צפונה מהמסלול המתוכנן – אני החלטתי לצאת דרך השביל הכחול לכיוון שרונה, כביש 767 ובקעת יבנאל לחיפוש ציר שיוביל אותנו לכיוון גבעת אבני, כביש 77 וקרני חיטין. בדיעבד היה מוטב לרדת במעלה יבניאל ולהיכנס לשטח מכביש 767 ממזרח ליבנאל לכיוון קיבוץ הזורעים, מה שאולי היה חוסך קצת זמן התברברות...

וכפי שקורה לעתים בשטח, ההתברברות הגיעה... שבילים חקלאיים בין שרונה, שדה-אילן וגבעת אבני שמופיעים במפות ובתוכנות הניווט, מתבררים ככאלה שפתאום לא-קיימים בפועל, כי שדות חקלאיים "כבשו" את הציר והוא נעלם כלא-היה.... נאלצתי לאלתר ולגשש ולבזבז זמן-אור יקר עד שמצאתי את מבוקשי – פירצה שהובילה לכביש ההיקפי של גבעת אבני והחוצה מהשטח. משם התגלגלנו לכביש 77 והנה אנו עומדים מצידו הצפוני של הכביש, למרגלות תל קרני חיטין.

תל קרני חיטין

קרני חיטין – שמו של הר געש כבוי בגליל התחתון, כ-5 ק"מ מערבית לטבריה, בקרבת הר הארבל. גובהו 326 מטרים. ההר זכה לשמו בשל שתי פסגותיו שצורתן כקרניים. קיימת סברה ששתי הקרניים הן פקקים געשיים שנחשפו בעקבות סחיפה. בשנת 2007 הוכרז כגן-לאומי. מפסגתו ניתן לצפות אל הכנרת, הגלעד, הגולן והגליל. אתר קבר נבי-שועייב המקודש לעדה הדרוזית, נמצא בסמוך לקרני חיטין, על מורדותיו הצפוניים היורדים אל נחל נמרים.

שמו של קרני חיטין מוכר וידוע ביותר בזכות הקרב הגדול שהתחולל למרגלותיו ב-4 ביולי 1187, בין צבא הצלבנים לבין צבא המוסלמים בפיקודו של צלאח-א-דין, שהגיע ממעברות הירדן, מדרום לצמח של היום. בקרב זה נחלו הצלבנים תבוסה ניצחת ולוחמיהם המעטים ששרדו את הקרב נמלטו לראש ההר ושם נכנעו. קרב קרני חיטין מסמל את ראשית חורבנה של ממלכת הצלבנים בארץ ישראל.

במורד הצפוני של ההר שכן בתקופה העות'מנית הכפר הערבי חיטין ששימר את שמה של העיירה היהודית הגדולה מתקופת התלמוד "כפר חיטיא" ששכנה במקום ונזכרת במקורות חז"ל. במהלך מלחמת העצמאות תושביו נמלטו ממנו והוא חרב.

ירדנו בזהירות במעלה חיטים הטרשי, המפותל והתלול לנחל נמרים, שם תכננתי לפנות מערבה בנחל ארבל ולסיים בכביש 65, סמוך לעילבון. אולם החושך הממהר לרדת שינה את התוכנית – פנינו לכיוון הארבל, כדי לסיים בתצפית על הכנרת מראש המצוק בגן הלאומי ארבל. אולם הגן כבר היה סגור ונאלצנו להסתפק בשביל שיורד דרומה מראש המצוק לכיוון טבריה. שם נפרדנו לשלום – חלק מהקבוצה נסע הביתה וחלק שלא מיהר הביתה, נשאר עמי במקום לקפה וקשקושים אל תוך החושך.

היה כיף וטוב. מזג האויר הסביר פנים, הנופים מהממים כמו תמיד, קבוצה נהדרת של אנשים טובים ויודעי הגה ברכבי שטח גיבורים שלא פספסו אף פעימה ולא התרגשו משום מעבר טכני, ואוירה קלילה ונינוחה. טיול מושלם כמו שכולנו אוהבים.

נשאר רק לאחל בריאות איתנה וחורף רטוב וכייפי לכולם - נתראה בטיולים הבאים עלינו לטובה.

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן