סיכום טיול מועדון סוזוקי לצפון בקעת הירדן - 19/2/22

בטיולי מועדון סוזוקי אין דבר כזה טיול שאינו מלא. הקבוצה מתמלאת כהרף עין ומיד צריך לפתוח קבוצה שניה על מנת לענות על הביקוש... וכך היה גם הפעם. כמדריך של הקבוצה השניה, לא משכתי רכב הדגמה להוביל עימו את הטיול, וזה היה רק לטובה – קיבלתי את הציוות הכי מוצלח שיכול להיות לטלי לוי – מטיילת ותיקה שלנו ונהגת שטח מצויינת. וכרגיל אצל הסוזוקים – כולם הגיעו בזמן לנקודת המפגש, הפעם במחולה שבצפון הבקעה, על כביש 90.

אחרי תדריך וחלוקת מכשירי קשר, יוצאים לדרך. כברת דרך קצרה על כביש 90 לכיוון דרום, ואנו נכנסים לשביל הירוק ליד חורשת האקליפטוסים. כמה דקות לניקוז מעט אוויר מהצמיגים, והאקשן מתחיל – שילב ל-LOW וטיפוס מעלה אום-זוקא המעפיל מכביש 90 לשמורת אום-זוקא המרהיבה כעת בירוק מסנוור ושלל צבעי פריחה מכל עבר. הנוף הנשקף בזמן הטיפוס לעבר בקעת הירדן פשוט עוצר נשימה, והנהגים/ות צריכים להישמר ולהקפיד להשאיר את הגלגלים על השביל התלול והצר. המדרגה שהזדקרה פעם באמצע העליה כבר שוטחה ותוך כמה דקות כולנו כבר למעלה, נעים לאורך ערוצו של ואדי אום-ח'רובה, פונים שמאלה דרך חרבת סווידה, חוצים את ואדי ח'ליל-אל-עוויסאת, ועוצרים לארוחת בוקר במצפה פלט הסמוך לבסיס הצבאי באום-זוקא.

קטע כביש קצר על כביש 57, ואנו נכנסים שוב לשטח במגמה דרומה, מאגפים ממזרח את היישוב רועי, ונכנסים לשמורת ח'רובה. מטפסים לפסגת ראס-אום-אל-ח'רובה, כאן ממתין לנו אתגר עבירות בדמות מעלה חרובה. שביל ארוך, דרדרתי ותלול, ובו שני אלמנטים של מדרגות סלע, שבשילוב עם גשם דקיק וטורדני, מאיט אותנו מעט אבל כולם מתגברים על המעלה ללו קושי ואנו ממשיכים על קו הרכס ויורדים ימינה לציר המרהיב הנע לצד ואדי אום-ויתד ויורד בתלילות לבקעת הג'יפתליכ או בשמו העברי עמק נחל תרצה. חציית כביש 57 בצומת מכורה, ונסיעה בכביש המנדטורי הישן לכיוון אל-מדככין, שם אנו פונים שמאלה לשביל הכחול שיורד דרומה בכיוון אום-חלל וקרן הסרטבה.

הגשם הטורדני שלא מפסיק בשילוב רוח עזה שגורמת לו להצליף בפרצוף, מנעו מאיתנו עצירה מתוכננת לארוחת צהרים וגם גרמו לי לחששות מסוימים בקשר לטיפוס במעלה חגור התלול (מעלה מחג'רה) לכיוון אום חלל, אבל לשמחתנו הוא עובר תחת גלגלינו ללא דרמות.

אחרי שעלינו לאום חלל ועברנו את ה"פרסה" המפורסמת, אני קצת זחוח ומושך לכיוון טיפוס "מעבר הסיפון" המוביל לכיוון הסרטבה. אבל כאן זה כבר לא צחוק. העליה תלולה, מדרגות סלע ובולדרים גדולים, בשילוב גשם שהרטיב את הסלעים והפך אותם לחלקלקים ובעוד שעה וקצת כבר תרד החשיכה – אלה כל התנאים להסתבכות כהלכתה. ואני לא רוצה להכניס את הקבוצה לצרות ולסכנת התהפכות, ולכן מעדיף לסובב את כולם אחורה ולבחור בציר חלופי – לכאן עוד נחזור, עם כלים משופרים ונעולים שמתאימים יותר להרפתקאות כאלה, ביום בהיר וללא גשם....

הציר החלופי הוא השביל השחור, היורד בתלילות מראס קונייטירה לכיוון דרום-מערב ומכונה "ציר בלקפילד" ופונה שמאלה לדרום-מזרח, לציר מסומן בירוק המכונה "מעלה גרינברג" (לא אני המצאתי את השמות...). המעלה הזה היה פעם קשה, מלא בחריצים והצלבות, היום הוא משוטח ונשארה רק הזוית התלולה, אבל אנחנו בירידה, אז חוץ מלשלב LOW ולהתענג על הנוף, אין ממה להיבהל. סופו של המעלה בכביש ישן ושבור המוביל למסלול המירוצים בפצאל ולאנדרטת הבקעה שם אנו מסיימים את היום הגדוש, עורכים סיכום לטיול המוצלח ומתפזרים לדרכנו.

ההחלטה לוותר הפעם על מעבר הסיפון היתה במקומה. אבל גם ללא אתגר העבירות הזה, רגעים משעממים לא היו. גם לא פנצ'רים, שבירות, תקיעות או חילוצים. כרגיל במועדון סוזוקי, החבורה נהדרת ומפגינה נהיגה מצויינת. רכבי שטח מעולים ואמינים שלא מתקילים בהפתעות – מתכון לטיולים טובים. אני נהניתי מכל רגע אתכם, ומחכה בקוצר רוח לפעם הבאה.
תודה לחברת מכשירי תנועה - יבואן סוזוקי לישראל.

ואי אפשר בלי תודה מיוחדת לטלי – שמפליאה בנהיגה מצויינת ובמטעמים ללקק ת'אצבעות. כיף לנסוע איתך!

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן