יומן מסכם של טיולי "גאון הירדן" - מרץ 2023

התחלנו את היום כמובן בהמתנה לסיור צה''ל שדואג לא להפתיע אותנו ומגיע תמיד באיחור אופנתי. נכנסנו אל ציר המנזרים, אך בשל תכתיבי הצבא לצאת מהשער בו אנו נכנסים החלטתי לעבור את כל המסלול בנהיגה לנקודה הדרומית ביותר שמסתיימת בשפך הירדן אל ים המלח ואז להתחיל לעלות צפונה דרך האתרים שבדרך.

את הקטע של ציר המנזרים ושפך הירדן יש בודדים בקבוצה שמכירים כי גם לכאן התאום הוא לא פשוט ומצריך הרבה סבלנות ויכולת אלתור של הרגע האחרון בשל תכתיבים של צה''ל. הדרמנו לראות את הזרימה של הירדן לים המלח והזרימה בהחלט הייתה מרשימה (בקנה מידה ישראלי כמובן). השארנו את הרכבים בחנייה וירדנו רגלית עד לנקודה הדרומית והבטוחה ביותר לצפות במחזה כשמולנו ממזרח צופה על כל המתרחש חייל ירדני סקרן.

המשכנו צפונה עד לגשר עבדאללה, סיפרנו את סיפורו וכמובן התייחסנו לעמוד חשמל האחרון מהכיוון הירדני המיועד לספק חשמל לעיר יריחו.

חלפנו על פני "קבר האחים" של קיבוץ בית הערבה הישן בדרכינו צפונה והגענו אל המנזרים. לאחר שהקבוצה הראשונה נכנסה למנזר החבשי ''דיר אל חבש'' (האתיופי) עדכן אותי סער כפיר - חבר ילדות שבמקרה מנהל את אתר הטבילה "קסר אל יהוד", שהמנזר בסכנת קריסה ורצוי לא להכנס, אז את הקבוצה השנייה לקחתי אל המנזר הרומני שגם נשמר היטב. להגיד איזה מינזר מעניין או מרשים יותר? האמת, תלוי במתבונן...

יצאנו מציר המנזרים צפונה בנסיעה מנהלתית עד לשער הכניסה ל"מובלעת טובלן", וכשעוברים את השער אנחנו מרגישים כאילו נכנסנו לארץ חדשה בה מעטים ביקרו, בשל קושי בקבלת אישורי הכניסה וגם בשל חוסר היכרות עם הצירים הלא מסומנים והנסתרים שבמקום.

מיד בכניסה לאזור אנחנו נחשפים למאות הדיות הפוקדות את האזור בשל מפעלי הקומפוסט של הבקעה, כאשר גם עשרות חסידות שותפות לחגיגה. מיד מרגישים שהאזור לא מטויל, אם מבחינת כמויות בעלי החיים שבסביבה - מצבועים, תנים, זאבים, צבאים, אגמיות, שועלים, דורבנים וכמובן עופות דורסים כמו הדיה והעקב, וגם מבחינת הניקיון. בנקודת ארוחת הצהריים שלנו בבוסתן התצפית על מאגר תמר אין אפילו שרידים של זבל, שזה באמת מחזה נדיר במחוזותינו.

סיימנו את ארוחת הצהריים ואנחנו ממשיכים בדרכינו לתצפית על מאגר תירצה הגדול מבין השלושה (תירצה, תירצה א' ותירצה ב') ומשם יורדים אל וואדי אחמר עם הנוף המטורף והמועדף עליי בכל האזור. לאחר שהרמנו את הלסתות שלנו עלינו בחזרה ומשם ירדנו ממש אל ''הזור''. הזור הוא בעצם המדרגה התחתונה של אזור החיץ בין ישראל לירדן, שם יש חקלאים בודדים המגדלים תמרים במטעים אשר ממש נושקים לנהר הירדן. אנחנו נוסעים לכיוון דרום, כאשר מצד מערב של הציר אדמת חיבר עם דוגמאות מרשימות וצבעוניית, בלי טיפת ירוק ומצד מזרח לנו הכל ירוק עד נהר הירדן. אנחנו מסיימים את הסיבוב שלנו בזור ומטפסים בחזרה לכיכר הירדן (ע'ור – בערבית) לתצפית אחרונה מלמעלה על הקטע בו נסענו. כשאנחנו מלאי סיפוק מיום שכולו הרפתקה ממקום חדש, יפיפה ולא נודע. יצאנו בחזרה לכיוון כביש 90, סיכמנו את היום שעבר עלינו ונפרדנו איש איש לדרכו...

מודה לשתי הקבוצות הגדולות שהיו איתי בטיול המיוחד הזה באזור שאני הכי אוהב במדינה - הלו הוא בקעת הירדן, מקום מגורי וגאוותי.

לצפייה בסיכום מהמסעות בשנה שעברה - 2022 - הקליקו כאן

תמונות שצילם שי וילנסקי:

תמונות שצילמה נילי אצלן

לעוד מסעות והדרכות בארץ ובעולם:

למסעות הבאים בארץ - הקלק כאן
למסעות הבאים בעולם - הקלק כאן
להדרכות הנהיגה הבאות - הקלק כאן